סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים ועוד

פעם הפסיכיאטר היה מבקש שאכתוב כל יום מה אני מרגישה ואדרג מאחת עד עשר, היום אין לי כסף לפסיכיאטר טוב כזה (הוא לקח 700 לשעה) אז הולכת פעם ב לפסיכיאטרית של הקופה רק כדי שלא תבין כלום אבל אני אוכל להגיד שאני מטופלת.
אולי תקראו קצת ממני וזה יהיה במקומו?
(חייה של מאנית דיפרסיבית)
לפני שנתיים. 8 באוקטובר 2022 בשעה 19:04

המטוס ממריא

הדופק עולה

כמו בקוונטים החיים מתקפלים לפעמים לצורות שלא חזינו 

העונג והפחד כרגיל מתערבבים

החלומות והפחדים מפני התנפצויות

ואני עם הניתוק של הגלגלים חושבת

אפשר לחיות את החיים בקרקע או באוויר

ורק אני רודפת ריגושים, חוזרת שוב ושוב לרגע הזה

שהמנועים נדלקים וזה לא כאן ולא שם

כמו לידה, כמו יצירה, כמו אדג'ינג כמו בין השמשות.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י