השעה 2:15 בלילה... לא נרדמת.
מחשבות רצות לי אחרי יום קשה
אבא שלי סיפר לי שהסרטן חזר. אחרי 20שנה. אני מתה מפחד. מה יהיה? הוא יצליח לעבור את זה שוב? האם הוא יהיה חולה? יסבול? הדמעות חונקות לי את הגרון. לצערי היום קצת יותר מבינה.. יותר יודעת מה המחלה הזו יכולה לעשות..הוא גם כבר לא צעיר.. מעל גיל 70.. אוף למה זה חייב לקרות??? למה?? אין אדם יותר מדהים ממנו.. לא מגיע לו!!!
בעלי.. בקרוב גרושי.. ואני ישבנו במרפסת אחרי שהילדים נרדמו. כן מתגרשים. הלב נקרע למרות שזה בא ממני חשבתי שהוא האחד, הבאנו 2ילדים קסומים לעולם הוא באמת מדהים אבל לא בשבילי. איך עושים זאת? נשארים באותו הבית? כן? לא? איך מתקדמים? והדמעות לא מפסיקות. הוא נכנס בחזרה הביתה ואני מתפרקת.. בוכה את נשמתי במרפסת..
מחר מבחן רציני..עוד שלב לכוון היותי חובשת חירום .מגשימה מטרות.. חלומות. לא מוותרת.. אבל חוששת שלא מוכנה.. לא למדתי מספיק?! ... האם אני מספיק זוכרת את מה שכן? .. אני יצליח להתרכז? מתה כבר להיות אחרי.. לעבור גם את זה.
יום טירוף.. מלא ברגשות. אין פלא שלא מצליחה להרדם. אני שבורה. קרועה. הקרקע שמוטה מתחתי. אני באוויר מרחפת על ים של חששות.. פחדים כאב..
יודעת שהזמן ירפא.. שהדברים ישתפרו.. אבל ברגע זה.. בלילה הזה .. אני פשוט גמורה
