שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Grape vine

אמת וכאב
לפני 3 חודשים. 7 בספטמבר 2024 בשעה 23:32

 השעה 2:15 בלילה... לא נרדמת.

 

מחשבות רצות לי אחרי יום קשה

 

אבא שלי סיפר לי שהסרטן חזר. אחרי 20שנה. אני מתה מפחד. מה יהיה?  הוא יצליח לעבור את זה שוב?  האם הוא יהיה חולה? יסבול?  הדמעות חונקות לי את הגרון. לצערי היום קצת יותר מבינה.. יותר יודעת מה המחלה הזו יכולה לעשות..הוא גם כבר לא צעיר.. מעל גיל 70..  אוף למה זה חייב לקרות??? למה??  אין אדם יותר מדהים ממנו.. לא מגיע לו!!! 

 

 

 

בעלי.. בקרוב גרושי.. ואני ישבנו במרפסת אחרי שהילדים נרדמו. כן מתגרשים. הלב נקרע למרות שזה בא ממני חשבתי שהוא האחד, הבאנו 2ילדים קסומים לעולם הוא באמת מדהים אבל לא בשבילי. איך עושים זאת?  נשארים באותו הבית?  כן? לא?  איך מתקדמים?  והדמעות לא מפסיקות. הוא נכנס בחזרה הביתה ואני מתפרקת.. בוכה את נשמתי במרפסת.. 

 

 

 

מחר מבחן רציני..עוד שלב לכוון היותי חובשת חירום .מגשימה מטרות.. חלומות. לא מוותרת.. אבל חוששת שלא מוכנה.. לא למדתי מספיק?! ... האם אני מספיק זוכרת את מה שכן? .. אני יצליח להתרכז? מתה כבר להיות אחרי.. לעבור גם את זה. 

 

 

 

יום טירוף.. מלא ברגשות. אין פלא שלא מצליחה להרדם. אני שבורה. קרועה. הקרקע שמוטה מתחתי. אני באוויר מרחפת על ים של חששות.. פחדים כאב.. 

 

 

 

יודעת שהזמן ירפא.. שהדברים ישתפרו.. אבל ברגע זה.. בלילה הזה .. אני פשוט גמורה 

 

 

לפני 3 חודשים. 5 בספטמבר 2024 בשעה 9:40

 אני יושבת על הבר.

לובשת חצאית שחורה, מתחת לא לובשת תחתון, לגישה נוחה למקרה הצורך. מחוך שחור שמסתיר את השנים האחרונות, מסתיר מהעניים אבל גם מהראש את הילדים, משפחה, עסק.. מסתיר את החיים שהשארתי בבית. אני בהפסקה. נעלי עקב סקסיות שחורות כמו של החשפניות.. שהעבדים ינקו אותם טוב טוב.. וירגישו את העקבים על בשרם. 

התגעגעתי למוזיקה הזו.. לאווירה הגוטית..

בכל פינה במקום מאסטרים מלכות עבדים ושפחות וסתם ונילים שנהנים להסתכל. 

תחושה שכזו מציפה אותי. חזרתי 15 שנה אחורה. שוב אני.. חלק  ממני  שנעלם למשך שנים, קם לתחייה. 

איזה סמרטוט נחמד קונה לי שתיה ומדליק לי סיגריה, מתמקם לי בין הרגליים ונהנה  לו.. מענג אותי. מדי פעם סוגרת עליו את רגלי.. חונקת קצת ומשחררת שימשיך את הפינוק שלו.. שלי. 

רעש ההצלפות גורם לי להרגיש חמים מבפנים. 

אמ.... התגעגעתי כל כך.כמה כיף לחזור הביתה 

עבד אחר ניגש.. הוא מתמסר.. מתחצף.. מגיע לו עונש.. משמעת.. במבט מקבלת הסכמה, קושרת לצלב.. פותחת את התיק.. כל הציוד החדש מחכה שם בשבילו.. אין לו מושג מה מחכה לו.. ואני יודעת שזה כמו לרכב על אופניים.. לא שוכחים. 

היד שלי עוברת על גבו.. ציפורניים מציירות את הדרך.. השרירים.. עמוד שדרה..ידיים.. ישבן.. אשכים.. איבר המין עומד חזק, מצדיע לי. 

ניגשת לתיק מוציאה את הגלגל כאב.. משחקת קצת.. עם כל האיברים.. סתם כדי להזרים את הדם.. 

עכשיו השוטים האהובים.. אחד.. שתיים.. אחד.. שתיים.. כל אחד בתורו נותן ליטוף כואב מלא כוונה.. מלא רגש. 

מגבירה את הקצב.. את העוצמה.. עד שרואה שזה מספיק לו. עוצרת.. מלטפת.. מנשקת. משחררת. יושבת והוא לרגלי הראש מונח על ברכי ואני מלטפת.. ולוחשת " היית כלב טוב.. כל הכבוד!" והוא מרפק.. נהנה רואה חיוך על שפתיו. כמה ממלא את הלב. 

לאחר זמן מה.. וכמה דרינקים.. עושה טיול במועדון.. מגיעה לחדר צדדי.. מיטה.. ובני מזל מתענגים להם.. מישהו בא מאחורי מכניס ידו למתחת לחצאית.. נוגע.. בודק.. הפעם תורי.. להתמסר.. להתפנק.. לא נגעו בי.. או חדרו אלי.. זיינו אותי כבר שנים.. שכחתי איך זה.. מעניין איך ארגיש.. הוא מכוון אותי למיטה.. יש שם מקום.. לוחשת לו.. רק שיהיה מוגן. קונדום. הוא מראה לי שכבר  בידו.. מעבר לזה לא רואה מי זה.. רק ידי אוחזת בזין הענק שלו.. שם קונדום.. מכופף אותי ומרים את החצאית. וחודר.. אוי.. כמה טוב.. בהתחלה לאט.. ומגביר את הקצב.. אני רטובה על כך.. וכל כך טוב לי.. אורגזמה אחרי אורגזמה.. כבר אמרתי שהתגעגעתי? 

נתראה בקרוב ❤️

 

 

 

לפני 4 חודשים. 26 באוגוסט 2024 בשעה 8:44

סוף סוף. ההחלטה התקבלה. 

יוצאת לדרך חדשה. 

לאחר 11 שנות זוגיות ו 2 ילדים, מפרידים כוחות.

התגעגעתי לעצמי. 

עכשיו הזמן לשקם, להרים, לצמוח ולהנות. 

בטח בקרוב תראו אותי בסביבה כי ממש התגעגעתי.. יש למה לחכות

 

לפני שנתיים. 17 בספטמבר 2022 בשעה 17:15


 הפסיכולוגית שלי אמרה שזה התחיל במקרה הזה שאני הולכת לכתוב. זה המקרה שהכי קשה לי.. כי זה המקרה היחידי שאני לא זוכרת באמת.. הייתי קטנה מדי. אבל שם. ברגע הזה משהו בי נעלם.. נדפק... איך תקראו לזה.. שם זה התחיל. בלי שאדע... משהו השתנה בי לנצח.

 

פורים.. אני ואחי יושבים בחדר בדירה הראשונה שלי בדיזינגוף.. אותה אני חולקת עם שותפה שנהלת רומן עם אחד מהבעלים של פוסיקט.. היה לי חדר קטן.. וזה הספיק לי.

אני התחפשתי לחתולת מין.. הכל עור שחור צמוד ושוט. ואחי התחפש לחשפן אפרו... השגתי לו מכנסון עור אדום ופאה אפרו אדומה.. איפרתי אותו... הוא נראה פצצה! 

וככה יצאנו לרחובות למסיבות.. הסתובבנו ואז חזרנו לחדר לעשן ולשתות.. לתדלק כמו שאומרים.. ושוב יוצאים.. באחת מהפעמים.. אני זוכרת שישבנו על המזרן בחדר והורדנו ראשים.. מסטולים ונהנים.. מדברים על המשפחה... על הקושי עם ההורים.. על איך גדלנו.. ואז הוא אומר " סליחה.. על מה שעשיתי לך שהיית קטנה" 

הייתי בטוחה שהוא מדבר על המכות... וכו... אז אמרתי " שטויות.. כל האחים רבים מכות... כבר עברנו את זה ממזמן." 

אחי: "  לא לזה התכוונתי" 

אני: " אז למה אתה מתכוון..?" 

דממה בחדר.. אחי נהייה קצת חוויר.. 

"מבטיחה שלא לכעוס עלי? "

" ברור שלא " עניתי, סקרנית מחכה.. 

" כשאת היית בת 3  גרמתי לך למצוץ לי.. אמרתי לך ללקק כמו גלידה.. ואמא נכנסה והפסיקה את זה.. זה היה חד פעמי.. לא עשינו את זה שוב.. אבל עד היום אני מאשים את עצמי בכל מה שקרה לך.." 

מיותר לומר שהייתי בהלם ולא האמנתי למילה שאמר.. אוכל סרטים מהסטלה. 

" נו באמת.. טוב יאלה.. בוא נצא לרקוד "

אחי:" אני רציני... את סולחת לי? "

אני" איך אני אסלח על משהו שאני בכלל לא זוכרת..??  הכל טוב.. אוהבת אותך.. יאלה בוא נלך.. "

אחרי יום יומיים אני יושבת לי.. לבד.. ונזכרת בשיחה.. זה באמת קרה?  איך אף אחד לא סיפר לי?  כל מה שעברתי!  זה היה מסביר הרבה!  איך אמא שלי לא אמרה לי??

לא דיברנו על זה שוב.. אני ואחי... אנחנו היינו החברים הכי טובים.. גם אחרי.. עד לפני כמה שנים.. קרה לו משהו. חלה בפוסטראומה קשה והתרחק מכולם.

לפני כמה שנים בחופשה עם אמא שאלתי אותה אם זה באמת קרה... היא הייתה בהלם.. לא ידעה שהוא סיפר לי.. אבל אישרה שזה באמת קרה.לא המשכתי לשאול שאלות.. למה לחפור בפצעים.. 

עם השיחות עם הפסיכולוגית שלי.. מסתבר ששם הכל התחיל. הקישור הדפוק בין קרבה לסקס. החוסר גבולות. התרגום של הבעת חיבה למיניות יתר.

איך משהו שאני לא זוכרת.. חד פעמי השפיע עלי כל כך הרבה..?

עדיין מנסה לפתור את זה. מי יודע אם אצליח. אולי לנצח אשאר דפוקה 

 

לפני שנתיים. 25 באוגוסט 2022 בשעה 15:49

אני יושבת על הבמה בבורסה רמת גן..

חולה על המקום הזה. אני כבר מחשפנת מס שנים. ונהנת מכל רגע. מחוץ.. מהגברים. איכס. טובים לסקס כסף וזהו.

בקיצור... הפסקה.. בין משמרת צהריים לערב.. המלצריות מנקות ומסדרות לקראת הפתיחה.. אחת מהם.. נקרא לה  . ע'. עובדת מולי.. אני משתעשעת ונותנת לה מגף בישבן. היא הטעם שלי... שיער ארוך רזה.. יפה. היא מביטה עלי.. מחייכת והולכת..

עליתי למעלה להתחיל להתארגן לערב... 

אחת מהחשפניות:

" תגידי לי.. את משוגעת? "

 "מה?"

"היא מאוהבת בך קשות.. למה את ככה? "

לא היה לי מושג! נשבעת!

השתעשעתי עם הרעיון בראש... מעניין אם זה נכון.

ירדתי דרך העמוד ישר לבמה.. וכשהיא עברה.. עם הרגליים תפסתי אותה הצמדתי אותה אלי ונישקתי אותה..תפסתי אותה בשיער.. ונישקתי אותה עמוק.. רטוב.. 

היא הייתה בהלם.. אבל בהחלט התשוקה שם!

אחרי העבודה יצאנו.. ויום אחרי שוב.. ואחרי שוב.. ושוב..

הסקס.. וואאוו.. מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה.. אבל התמסרתי. התאהבתי 

ניחשתם נכון.. עברנו לגור יחד מאוד מהר.

יום אחד התחילו לה כאבי ראש.. היא לא לקחה את זה קשה.. כאילו היא רגילה.. מסתבר שזה לא פעם ראשונה 

גיליתי שיש לה סרטן.. נשברתי אך לא הראתי לה. היא סבלה מכאבים.. וצריכה לעבור ניתוח.. הייתי לצידה בכל רגע. אהבתי אותה.

באותה תקופה עשיתי קצת עבודות בדוגמנות.. והייתי דיי ידועה בתל אביב מן סוג של סלב. ויחד עם זאת ההזמנות למסיבות השקות אירועים וחופשות.. 

אחת מהן הייתה אילת. היה ממש כיף.. לא פעם נסענו לחופשות שם.. כמובן ללא עלות.. 

בריכה.. ים.. טיולים.. הופעות.. מה יכול להשתבש.. מאוהבת.. וכיף לי! 

הגיע ערב.. לפני אחת מההופעות.. מבקשת מההפקה לעזור לי לעשות הפתעה ל ע'. 

עולה לבמה.. לקחת מיקרופון. המנגינה התנשאי לי אהובה התחיל להתנגן.. קוראת ל ע' לבמה ומול כולם מציעה לה נישואים. 

כמובן שהיא אמרה כן! 

 נראה לי שהיינו הזוג הלסבי הראשון שהתחתן בגדול. 

השכרנו את חוף התופים. עם כיבוד קל מלא אלכוהול ודי ג'י  . שולחן סמים כמובן. 

כל החוף קישתנו עם סאטן לבן ולוקדי חלומות. שניני בשמלות וזרים לראש  . שומרי ראש בכניסה. מישהי מהעירייה ערכה את הטקס.. נכנסנו לחופה עם השיר "ניצחת איתי הכל ". היה מושלם מחוץ מזה שהמשפחות שלנו לא היה להם מושג! מחוץ מאח שלי שהיה שם. 

החתונה נמשכה עד אור הבוקר.. היה מדהים ובלתי נשכח. ותמיד יהיה לה פינה בליבי.

החבילה התפרקה בעיקר בגללי.. בגלל הסם אונס.. זוכרים?.. כן.. שם נשברתי.. לא הצלחתי לאהוב יותר.. 

אז ע.'. אם את קוראת את זה. אני מבקשת סליחה. ומגיע לך את כל הטוב שבעולם!

לפני שנתיים. 25 באוגוסט 2022 בשעה 15:45

ילדה בת 10... בא לי לשחק... בא לי חברה.. מתקשרת.

 

 "בא לך לצאת לשחק?"

 

"כן! רגע אשאל.. אבא.. יכולה לצאת לשחק?... יש! אני יכולה!"

 

"יש!!! נפגש בקניון או במשחקים החדשים של המחשב?"

 

" במשחקים!"

 

"ביי"

 

"ביי"

 

רצה לאמא.. מאושרת!

 

"אמא.. תקפיצי אותי למשחקים... נפגשת עם חברה"

 

"בטח.. רגע מסיימת ומסיעה אותך"

 

לא ידעתי שהחיים שלי הולכים להשתנות..

 

אמא הקפיצה אותי ונפגשתי עם החברה.

 

אני זוכרת שאנחנו משחקות במשחק של הצפרדעים.. או תננים.. שצריך לתת להם מכות מהר... ואנחנו צוחקות ונהנות...

 

פתאום בזווית העין אנחנו רואות קבוצה של גברים מבוגרים מביטים אלינו.

 

מה הם רוצים מאיתנו??  מי הם? 

 

לא נעים לנו... מנסות לזוז למקום אחר...

 

משחקות בכדורסל.. עוד כדור ועוד כדור.. והכרטיסיות יוצאות... אבל שוב הם מביטים אלינו... אוף... בואי נזוז מפה!

 

נלך בקיצור דרך לקניון... נכון שחשוך וזה אתר בניה... אבל זה ממש מהר ככה. נגיע לקניון ונתקשר להורים.

 

הולכות מהר.. כמעט רצות... חשוך ו.. מפחדות.. האורות של הקניון ממש מעבר לפינה.. אבל הם עקבו אחרינו... מתחילות לרוץ!

 

"יאלה מהר!  רוצי... רוצי!!" אני צועקת.. אבל הם תפסו אותה... לא יודעת מה לעשות... רצה בחזרה.. אחד תפס לי את היד.. והשני שתפס אותה.. אני נושכת אותו... הוא צעק משהו בערבית ושיחרר... "רוצי תקראי לעזרה" היא כבר לא שם... היא רצה לקניון ופתאום אני שמה לב שאני מוקפת...

 

אין לי מה לעשות... אני משותקת מפחד.. מנסה לצעוק אבל הקול לא יוצא...

 

אח... הרגליים שלי נשרטות באבנים קטנות שנכנסות לי לנעל.. הם גוררים אותי לתוך האתר בנייה.. זורקים אותי על הבטון החשוף. הוא קר ומחוספס. 

 

הם צוחקים.. ואחד מוכה כפיים לשיר בערבית.. אני לא מבינה מה קורה... מנסה לקום אבל תופסים אותי בידיים.. מנסה לבעוט.. אבל תפסו גם את הרגליים...

 

מה זה?  זה קר.. איי.. וכואב... סכין!  למה??

 

החולצה כבר לא עלי וגם לא התחתון... החצאית כן...

 

עכשיו כבר מצליחה להוציא קול... וצועקת.. מנסה להשתחרר... בוכה...

 

למה אתה עלי?  על מה אתם מסת כלים?  למה אתם לא עוזרים לי? 

 

דיי!!!!!  זה כואב!!!

אני קטנה ולא מבינה.. לא מבינה שמה שאני עוברת עכשיו זה אונס 

 

כל אחד בתורו.. מכניס את איבר מינו לתוכי כאילו זה כלום.. אין לזה משמעות.. זה משחק. ההשקפה הזו.. המחשבה הזו נחרטה בגופי כצלקת.. ותלווה אותי לכל החיים. 

 

לא יודעת כמה הם היו... וכמה עלו עלי באותו היום.. אבל שם... במקום ההוא... החיים שלי השתנו...

 

כשהם סיימו... שיחררו אותי... רצתי לקניון ולא סיפרתי כלום.. אמרתי להם שהם הרביצו לי... אבל לא יותר... חשבתי שזה בגללי... שאני עשיתי משהו לא בסדר...

 

ככה זה ילדה בת 10 שהתמימות שלה נשברה 

לפני שנתיים. 24 באוגוסט 2022 בשעה 18:26

"תורידי את התחתונים"

"עכשיו?" 

" תעשי מה שאני אומר לך, כלבה"

"כן מאסטר"

אני מתמקמת על המושב של הרכב, מרימה את החצאית וניל השחורה.. את ישבני מהמושב ומשילה את החוטיני מטה לרגליי.. מעבירה מעבר לעקב של חשפניות  15 ס"מ שחור

" זרקי מהחלון"

כמו כלבה טובה.. עושה את מה שהמאסר אומר. פותחת את החלון של הרכב וזורקת את התחתון... עוברת בי מחשבה.. מעניין אם זה יפול על חלון של רכב מאחורי.. ומחייכת חיוך קטן. 

מרגע זה אני יודעת שאין טעם לחשוב.. אין טעם להחליט החלטות.. זה מה שאני אוהבת בלהיות שפחה.. אני משוחררת.. חופשיה.

אני כבר נהיית רטובה למחשבות של מה הערב יביא איתו... היום זה סילויסטר.. ואני הכינוח. מתרגשת. 

כשהגענו כמו תמיד הטקס מתחיל בזה שהוא שם לי את הקולר.. שלא יהיה ספק שאני שלו. 

הקווים האדומים כבר ידועים מילת ביטחון יש.. כבר תקופה ארוכה שאנו משחקים את המשחק. אז יש לי הרגשת ביטחון. 

נכנסים למועדון. וכולם מביטים עלי. החזה הענק שלי מתפוצץ ממחוך שחור מוניל לקה מבריק.. וחצאית מיני שחורה גם היא מלקה מבריקה שחורה. וכלום מתחת.. רק רטיבות חמימה  .. 

כולם אומרים לי שלום.. מלטפים.. מנשקים... 

אסור לי לענות.. זה חלק מהמשחק... אני כאן אבל לא.. .. הנשמה של המאסטר והגוף.. השאר כבר לא שלי... משחררת.. 

 


הצלב קורץ לי בזווית העין... המאסטר ישר שם לב.. "את רוצה לשם אה.? כלבה יפה שלי... בואי"

הוא מוליך אותי  לצלב. מניח את המזוודה.. מלאת השוטים והצעצועים.. "סתובבי" 

סוף סוף! שקט! הכיסוי עניים עלי ואני משוחררת. מעצמי. מהסביבה, מאחריות... 

הוא מסובב אותי וקושר לי את הידיים מעל הראש על הצלב. ואז ההמתנה... ופאף!  ההצלפה הראשונה... השריפה שבישבן מתפשטת כמו להבה.. ו.. פאף!  השניה כבר יותר חזקה.. החום גועש בי.. התשוקה עולה בי. משהו בכאב הזה משחרר את הכאב שבפנים.. מרגיע.. הדמעות זולגות... חצי כאב.. חצי אושר.. 

הוא מכיר אותי.. את הקצב שלי. 

"בואי נבדוק עד כמה את רטובה" 

מכניס שתי אצבעות לכוס שלי.. וכן.. אני ממש רטובה.. "מישהי כאן חרמנית" אני מלמלת קולות של הנעה... הוא מתחיל לשחק לי בדגדגן... והגלים של הרטט עולים בי... החום מתפשט... לא אכפת לי מי רואה... נעים לי.. ואז נעלם... ואני חרמנית אש.. מתה לגמור ו... אה.... הביוורטור.. הוא נכנס ויוצא.. נכנס ויוצא.. ועם היד השניה הוא ממשיך לשחק לי בדגדגן.. הוא קורא למישהו לעזור.. כאילו אני צריכה ממש.. עוד שניה מתפוצצת.. מורה לו לשחק לי עם הפיטמה ששלף מהמחוך...ומכניס ומוציא ונושך ומסובב... הגלים לא מפסיקים לבוא.. הרגליים כבר קורסות.. הכל נהיה אש!!!  

מותיר אותי רופסת.. שמוטה מעונג.. משחרר לי את הידיים ואני נופלת לרצפה. הוא מארסל אותי.. ומלטף... 

לכל שאר הערב הייתי בפינה..קשורה ברצועה מחכה ששוב יהיה תורי. . עד הספירה לאחור... 

"את מוכנה? " אני מהנהנת שכן... 

באמצע המועדון עומד שולחן לבן. במיוחד בשבילי. 

המאסטר מוריד ממני את המחוך ואת החצאית.. ואני ערומה לגמרי. 

שוכבת על השולחן. ידיים ורגליים קשורות לרגלי השולחן. המאסטר מכריז : "חוק אחד. לא להכניס כלום לכוס.. השאר מותר" 

שמו עלי מלא קצפת.. ומלא דובדבנים..ממש עוגה.. חחח... וכיסוי עניים... 

10..9...8.. 7...6...5...4...3..2..1... happy new year!!  "כלבה יפה שלי! תהני"

נשיקה לוהטת.. השפתיים שלי רטובות ומשתוקקות לעוד.. 

מחכה.. למגע הראשון... מי יעיז.. מי חושק? 

הנה מגע.. ליטוף של אצבע על הירך.. "אחלה קינוח" מישהו אמר.. מרגישה לשון על החזה.. עוספת את הקצפת ודובדבן שעל הפיטמה.. בביס קטן. 

הגב מתקמר לי... זה מחרמן יותר ממה שחשבתי. 

מישהי מצרפתת אותי בתשוקה.. ועוד אחד מלקק לי את הבטן.. את הקצפת.. יו.. זה נעים כל כך! 

כל אחד לוקח ממני טעימה.. ביס.. נשיקה. 

ואז.. לשון.. על הירך הפנימית... זו בחורה. אני בטוחה.. ועל הירך השניה...היא מתגרה בי... אה... מתה כבר... ואז..הדגדגן נבלע לתוך פיה.. משחק שם בפנים על הלשון שלה במשחק תופסת ... יו!!!!  אני מתה!!!! 

כמו גלים שמתנפצים על סלע... אני מתפוצצת.. לאט לאט.. רותחת... היא לא מפסיקה... ממשיכה לרדת לי בקצב... הלשון מתגלגלת בין הפתח.. בין הדגדגן.. מסובבת ושואבת אותו אליו מורעבת אליו! ועוד ועוד.. עוד שאיבה ועוד סיבובים.. ומשחקת במהירות עם הלשון למעלה ולמטה.. ואני צורחת וגונחת.. הרגליים נסגרות עליה.. אני רועדת כולי.. מנסה לתפוס נשימה... ודממה... כולם התרחקו.. כל העולם נעלם. 

 

 

 

לפני שנתיים. 24 באוגוסט 2022 בשעה 18:21

 בת 19.. בדיוק נפרדתי מהחבר שהיה לי בשנים האחרונות..וגיליתי שאני בהריון.. 

לא בא לי להשאר פה, בבית של ההורים, נשאר לי גם חוב בבנק.. מה אני עושה?  חייבת עבודה!

לוקחת את העיתון.. יוצאת לקצה הרחוב עם סיגריה, עט, עיתון ודמעות.. רוצה לברוח.. חייבת כסף.. הרבה.. מהר. 

 מסמנת לי מודעות.. מלצרית.. מזכירה.. טלמרקטינג.. פתאום מודעה " רוצה לעשות הרבה כסף במעט זמן?  את צעירה ויפה עם ביטחון עצמי? 050...." חושבת לעצמי... יאלה!

מחייגת...

"שלום"

"שלום.. זה בקשר למודעה.. אשמח לעוד פרטים "

" את יודעת על מה זה.. נכון?"

" לא"

" זה חשפנות. מועדון בתל אביב. ללא סקס"

אמ.... אני אוהבת ערום... אני אוהבת כסף.. אני אוהבת לרקוד.... מה יש לי להפסיד?

" אוקי... אשמח לבוא לראות"

קבענו מקום.. בתל אביב...ועבודת חיי התחילה!

נכנסת לבניין באור יום.. בדרום תל אביב... עולה במדרגות.. פותחת את הדלת.. מולי מתגלה מקום חשוך. בר בפינה אחת.. במה עם 2 עמודים בצד שני.. ו 2 חדרים.. אחד לפרטי ואחד הלבשה לבנות.

הבעלים מברך אותי ומראה לי את המקום.

הבמה בצורת t עם עמוד בכל צד.. כבר מהתחלה קרץ לי.

ליד הבר חדר קטן .." זה החדר הפרטי.. לא ענייני מה את עושה שם". 

החדר הלבשה של הבנות הוא חדר קטן עם מראה, כיסאות ולוקרים לציוד של הבנות. מסתבר שיש בהם צורך.. הן גונבות תלבושות איפור ונעליים אחת מהשניה ואף מחבלות בתלבושות. 

מסביר לי את העבודה.. בהמשך גם הבנות לימדו אותי..איך עושים' לאפ דרנס'.. 'פיפ שואו'.( בגדול זה ריקוד פרטי... דוגרי סקס הרפיה ומה לא) . .. הלקוח הראשון שלי היה אדם זקן עם שיער וזקן לבן.. לא היה נורא... והריקוד על הבמה נהיה עם הזמן הסיבה לקיומי! התחושה של לרקוד.. לאתגר את הגוף.. העמודים.. הסיבובים.. הרגשתי שאני עפה!  ציפור חופשית, וואלה הייתי סופר טובה בזה, עד כדי כך שהזמינו אותי להיות כאוגרפית של מועדונים ומקומות בחול.. אפילו בטלוויזיה. כשהייתי מופיעה כולם הפסיקו הכל. מלצריות עמדו והביטו. הבוסים יצאו מהמשרד. הלקוחות לא לקחו לפדאנס.. הזמן קפא. רק אני.. מרחפת על הבמה. מטפסת, מתהפכת, מסתובבת. ורוקדת את הכאב, את הנשמה! הרגשתי נערצת, כולן רצו להיות אני!  כולם רצו להיות איתי! בינך לביני... לא היית רוצה להגיש ככה?  ברור שכן!  מי לא??? 

 


המסכות נבנו לאט לאט ונהפכו להיות חלק ממני.. לאחר מס שנים כבר לא הייתי אני.. הייתי רק הפרסונה שבניתי.. והיה לי טוב ככה. 

הייתי מסיימת לעבוד.. יוצאת לבלות... נהנת מהחיים.. רק לא להרגיש את המציאות... לא לחשוב. לא להרגיש.

ובפנים.. עמוק בפנים.. אני רקובה. שבורה. לא קיימת מרוב כאב. 

לפני שנתיים. 24 באוגוסט 2022 בשעה 18:20

השם של הבלוג מסגיר... אה?

כן... גם זה קרה לי...

זה היה בתקופה קצת שונה. הייתי בת 21. נשואה לאישה ( זה כבר בלוג אחר)

לא רציתי גברים.. בגלל מה שעברתי..

היה לי ידיד הומו מקסים... בילינו מלא ביחד.

יום אחד אחרי העבודה.. הוא הציע ללכת לאפטר פארטי.. אף פעם לא הייתי... והתחשק לי להמשיך את המסיבה!

הרי סמים זה החיים.. ככה לא חושבים ולא מרגישים כלום.. כמו שאני אוהבת! 

הגענו למועדון באלנבי.. שכחתי את שמו.. היה 7 בבוקר... כבר השמש עלתה.

כשנכנסנו היה לילה שוב. חושך, אורות, מוזיקה רועשת...הרגשתי בבית. 

מלא אנשים מסטולים כמוני..

ניגשתי לבר.. לקחתי שתיה.. נזהרתי.. לא השארתי את השתייה לבד.. שתיתי כמה דרינקים.. והיה כיף! המוזיקה טראנס קלאב.. מעולה.. זזה לפי הקצב..משוחררת.. 

ניגש אלי בחור.. הציע לי להכנס לשירותי לכמה שורות.. מי אני שאסרב לשורות!!! נכנסתי לשירותים.. הם היו מאוד נחמדים. 2 בחורים.. עשינו שורות.. יצאנו לרקוד.. ואז התחלתי להרגיש לא טוב.. קצת מסוחררת.. 

התחלתי לחפש את חבר שלי.. כשמצאתי אותו הלכנו לפינה.. על הספה.. שמתי ראש עליו.. ומאז שחור. לא זוכרת ... משם האינפורמציה היא מאנשים.. ומהחקירה.

מסתבר שקמתי והתנדנדתי החוצה ע"י 2הבחורים שעשיתי איתם שורות בשירותים. אמרו שלוקחים אותי הביתה.

 

כשהגענו לרכב התחלתי לשאול לאן הולכים.. ואמרו לחברים.. חזרתי לישון.

 

חברים.. היה דירה.. עם אישה וילד קטן. מסכן. איזה טראומה גם הוא עבר לראות בחורה במצבי. והאישה והילד פינו את הבית.. ככה לפחות אומרים. 

 

הדבר הבא שאני זוכרת.. שהיינו בחדר שינה.. ואני שוכבת על המיטה... יש רק בחור אחד בחדר.. אני שומעת אותו.. אבל לא מצליחה לפתוח את העניים... רגע.. מה קורה? למה אני לא מצליחה להזיז את עצמי? אני מנסה לצעוק.. לפתוח את הפה.. אני בוכה.. הדמעות זולגות לי על הלכי..הגוף מת.. אני שומעת ומרגישה הכל.. אבל הגוף מת!!!! 

 

אין לי מושג מי זה היה.. אבל הוא הוריד לי את המכנסיים והתחתונים... זרק את הידיים שלי הצידה.. מה אני בובה? מריונטה? זה לעשות סקס עם גופה! איך???

 

אני לא שמה לב לזמן.. הוא סיים ויצא מהחדר.

 

אני מנסה.. לחזור.. להזיז.. באמת שאין לי מושג כמה זמן עבר.. כמה פעמים הוא בא והלך.. אם זה היה אותו אחד..

כשהצלחתי לזוז.. זה התחיל מאצבע.. הצלחתי!  דיי מהר מאותו הרגע הגוף חזר לתפקוד.. הוא היה במקלחת.. מתנדנדת.. התלבשתי.. מצאתי את התחתונים וג'ינס על כסא בקצה של החדר.. נשענת על הקירות.. מנסה לפתוח את הדלת..

והבחילה... אויש... נורא

לא יודעת מה השתלט עלי.. ולמה חשבתי שזה רעיון טוב.. פתחתי את הדלת של השירותים. " מה עשית לי??  מי אתה? " וניסיתי לתת אגרוף.. אבל נפלתי. הוא עמד בשוק. "אין לי מושג על מה את מדברת"

איכשהו קממתי וברחתי... שמתי לב היכן אני.. בדרום תל אביב.. מגיעה לרחוב הראשי ותופסת מונית לבית חולים.. שם כבר פתחו לי תיק אונס עם כל מה שנוסף לזה., עובדת סוציאלית, כדורים שבגללם לא הפסקתי להקיא מס ימים, בדיקות.. שדרך אגב ראו סימנים של יחסי מין אבל בלי שאריות של זרע.. כבר ניהלתי אותם.. ידעתי כבר יותר טוב מהם מה צריך לעשות.. כמו רובוט.. הם היו בשוק. כמה זה עצוב שכבר אני רגילה..

כמובן שתלונה במשטרה נסגרה מחוסר ראיות.. והאיש או אנשים לא נתפסו. 

מסתבר שהוא גם חיפש אותי.. רצה להרוג אותי כי הוא היה נשוי עם ילדים... בא לי להקיא מגועל. 

לא מובן. כמה חולים בראש יש?

לא מבינה... 

לפני שנתיים. 24 באוגוסט 2022 בשעה 18:16

בחיים לא אשכח אותו.

שמו מני... חתיך אש. אש מהגהנום

הוא היה עובד בקזינו ליד המועדון חשפנות בדרום תל אביב שבו עבדתי.

הוא אפילו דאג לי למקום מגורים.. בישוב צמח עם 2 חברים שלו.. או קרובי משפחה.. לא ממש זוכרת.. 

אני יודעת שהיה בעולם התחתון.. ולא ממש היה לי אכפת..אפילו הדליק אותי קצת.. היה לי כיף איתו! קבלתי כל מה שאני רוצה והוא שמר עלי. היה לי הרגשה של ביטחון! 

יום אחד אחרי העבודה יצאתי עם 2 בנות מהעבודה. מקום של סטלות, דלקות.. אקסטות.. סמים.. מוזיקה מעולה.

הן לקחו אקסטזי.. אני אף פעם לא נגעתי בדברים האלו.. הייתי בת 19.. כמה חודשים בלבד בעולם הזה.. עולם הלילה.. החשפנות.. אבל רציתי.. מני היה הורג אותי אם היה יודע.. אבל הוא בחול.. בטח סוחר בסמים.. אז לקחתי..מה כבר יכול לקרות? 

לקח לי מלא זמן עד שעלה לי, אבל שעלה .. זה התפוצץ .וואאוו.. טירוף.. רקדתי כמו משוגעת.. הספידים.. כל הגוף חשמל. הפנים ננעלות לי והבנות נתנו לי מסטיק שבכלל העיף לי את המוח . והבנות די שמרו עלי.. שנרגחרי כמה שעות שאקסטזי התנקה קצת מהגוף יצאנו מהמועדון ונסעתי הביתה. בדיוק השותפים יצאו.היה בוקר והם יצאו לעבודה. יופי.. להתאפס ולישון.. . ונשארתי לבד.. על הספה.. פתאום מני נכנס.. בא מוקדם!

אני מנסה להסתיר את זה שאני גמורה.. אבל האישונים בעניים שלי מסגירים את מה שעשיתי .ענקיים. הוא עצבני.. אבל לא מראה לי.

דיברנו קצת. איך היה לו בחול. סיפר עסקה הצליחה, אבל לא יכול להכנס לפרטים. 

התחבקנו.. התחלנו.. סקס.. מדהים..שוב ההרגשה הבטוחה בזרועות שלו, הוא חזר לשמור עלי.. עשינו אהבה. 

ואז הכל השתנה... הוא סובב אותי על הבטן ובקש אנאלי.. אמרתי לא.. שזה לא כיף לי וכואב.. הוא לא קיבל את הלא.. באמת שלא הבנתי מה קורה. הרגשתי שכל הקרקע נשמטת מתחתי. 

 "היית ילדה רעה.. אני צריך להעניש אותך" ביד אחת תפס לי את שתי הידיים מעל הראש.. ביד השניה תופס לי את הפנים לתוך הכרית

, ונכנס לי בכוח מאחור. חוזר שוב ושוב " תגידי שאת אוהבת את זה.. זה עוד מעט זה נגמר" אני בוכה וצורחת לו שיפסיק.. אבל זה לא מעניין אותו, אני מרגישה איך אני נקרעת.. פיזית.. והלב נשבר.. האמון בבני האדם נשבר... כולי נשברתי. נקרעתי. 

כשהוא סיים הוא פשוט קם והלך..קם התלבש ויצא מהבית בלי לומר מילה.

לא הבנתי מה קרה עכשיו.. זה אדם שאהבתי.. סמכתי עליו.. למה הוא? למה זה כל הזמן קורה לי?  מה כבר עשיתי לא בסדר?  זה אשמתי?

אחרי שהוא הלך ניגשתי לשירותים.. מדממת... מוציאה את מה שנשאר בתוכי.. נשכבת על המזרן שעל הרצפה .. תנוחת כדור.. ובוכה.. ומדממת..כאבים מטורפים בפי הטבעת.. ובלב. בגוף.. בהכל. 

אחרי שעה שעתיים.. הבנתי שמשהו לא בסדר.. אספתי את כל הכוחות שבקושי נשארו לי והתחלתי לחשוב מה לעשות. 

הבנתי שאני צריכה עזרה, אבל אין לי איך להתקשר.. אין לי יתרה בביג טוק. אין ברירה.. שיחות חינם.. משטרה. התקשרתי למשטרה.. "אני צריכה עזרה.. נאנסתי ואין לי איך להתקשר לאמא.. אתם יכולים לעזור לי." 

המשטרה הגיעה, חקרו אותי. גם אמא הגיעה .. לקחה אותי לבית חולים. שם גילינו שכל המערכת קרועה.. ועם הזמן גילינו שגם בגלל סיבוכים מהמקרה גם לא אצליח להביא ילדים לעולם.

היה לי 2 אפשרויות.. לפתוח עליו תיק במשטרה.. ולחשוש לחיי או לשחרר אותו מהאשמה.. גם ככה הוא נעלם. החלטתי לעזוב את זה. עד היום אני מתחרטת.. 

בתקופה של אחרי המקרה.. גרתי אצל ההורים. מנסה להשתקם.. אבל לא הצלחתי..הכאב היה חזק מדי. הוא לקח לי את האמון, את הביטחון, את התקווה. 

יום אחד שהבית היה ריק.. לקחתי את כל התרופות שמצאתי... זה היה הרבה..רציתי לסיים את הסיוט הזה שנקרא חיי.. 

אמא חשבה שלקחתי סמים, אפילו שאלה את אחי והוא אמר לה שלא .. אבל גססתי.. לאט לאט במשך 3 ימים.לא יצאתי מהחדר. 

ביום השלישי ירדתי לשירותים.. וזהו.. קיבלתי מה שרציתי.. ככה היה לי נראה.. ראיתי את כל חיי רצים לפניי.. ממש לאט.. אבל גם ממש מהר. הזיה. וואלה, אם הייתי מתה באותו הרגע.. כל מה שראיתי היה נוראי.. אין שמחה,אין  אושר, אין רגעי נחת... איכס. 

מסתבר ששם התעוררתי והקאתי.. הכתם היה על הרצפה 4 שנים לאחר מכן.. לרופאים הייתי נס רפואי עם חור ענקי בכיבה.. 

אבל החלטתי.. כשאמות אמות עם חיוך.. באושר... בנחת.. נחכה ונראה...