השם של הבלוג מסגיר... אה?
כן... גם זה קרה לי...
זה היה בתקופה קצת שונה. הייתי בת 21. נשואה לאישה ( זה כבר בלוג אחר)
לא רציתי גברים.. בגלל מה שעברתי..
היה לי ידיד הומו מקסים... בילינו מלא ביחד.
יום אחד אחרי העבודה.. הוא הציע ללכת לאפטר פארטי.. אף פעם לא הייתי... והתחשק לי להמשיך את המסיבה!
הרי סמים זה החיים.. ככה לא חושבים ולא מרגישים כלום.. כמו שאני אוהבת!
הגענו למועדון באלנבי.. שכחתי את שמו.. היה 7 בבוקר... כבר השמש עלתה.
כשנכנסנו היה לילה שוב. חושך, אורות, מוזיקה רועשת...הרגשתי בבית.
מלא אנשים מסטולים כמוני..
ניגשתי לבר.. לקחתי שתיה.. נזהרתי.. לא השארתי את השתייה לבד.. שתיתי כמה דרינקים.. והיה כיף! המוזיקה טראנס קלאב.. מעולה.. זזה לפי הקצב..משוחררת..
ניגש אלי בחור.. הציע לי להכנס לשירותי לכמה שורות.. מי אני שאסרב לשורות!!! נכנסתי לשירותים.. הם היו מאוד נחמדים. 2 בחורים.. עשינו שורות.. יצאנו לרקוד.. ואז התחלתי להרגיש לא טוב.. קצת מסוחררת..
התחלתי לחפש את חבר שלי.. כשמצאתי אותו הלכנו לפינה.. על הספה.. שמתי ראש עליו.. ומאז שחור. לא זוכרת ... משם האינפורמציה היא מאנשים.. ומהחקירה.
מסתבר שקמתי והתנדנדתי החוצה ע"י 2הבחורים שעשיתי איתם שורות בשירותים. אמרו שלוקחים אותי הביתה.
כשהגענו לרכב התחלתי לשאול לאן הולכים.. ואמרו לחברים.. חזרתי לישון.
חברים.. היה דירה.. עם אישה וילד קטן. מסכן. איזה טראומה גם הוא עבר לראות בחורה במצבי. והאישה והילד פינו את הבית.. ככה לפחות אומרים.
הדבר הבא שאני זוכרת.. שהיינו בחדר שינה.. ואני שוכבת על המיטה... יש רק בחור אחד בחדר.. אני שומעת אותו.. אבל לא מצליחה לפתוח את העניים... רגע.. מה קורה? למה אני לא מצליחה להזיז את עצמי? אני מנסה לצעוק.. לפתוח את הפה.. אני בוכה.. הדמעות זולגות לי על הלכי..הגוף מת.. אני שומעת ומרגישה הכל.. אבל הגוף מת!!!!
אין לי מושג מי זה היה.. אבל הוא הוריד לי את המכנסיים והתחתונים... זרק את הידיים שלי הצידה.. מה אני בובה? מריונטה? זה לעשות סקס עם גופה! איך???
אני לא שמה לב לזמן.. הוא סיים ויצא מהחדר.
אני מנסה.. לחזור.. להזיז.. באמת שאין לי מושג כמה זמן עבר.. כמה פעמים הוא בא והלך.. אם זה היה אותו אחד..
כשהצלחתי לזוז.. זה התחיל מאצבע.. הצלחתי! דיי מהר מאותו הרגע הגוף חזר לתפקוד.. הוא היה במקלחת.. מתנדנדת.. התלבשתי.. מצאתי את התחתונים וג'ינס על כסא בקצה של החדר.. נשענת על הקירות.. מנסה לפתוח את הדלת..
והבחילה... אויש... נורא
לא יודעת מה השתלט עלי.. ולמה חשבתי שזה רעיון טוב.. פתחתי את הדלת של השירותים. " מה עשית לי?? מי אתה? " וניסיתי לתת אגרוף.. אבל נפלתי. הוא עמד בשוק. "אין לי מושג על מה את מדברת"
איכשהו קממתי וברחתי... שמתי לב היכן אני.. בדרום תל אביב.. מגיעה לרחוב הראשי ותופסת מונית לבית חולים.. שם כבר פתחו לי תיק אונס עם כל מה שנוסף לזה., עובדת סוציאלית, כדורים שבגללם לא הפסקתי להקיא מס ימים, בדיקות.. שדרך אגב ראו סימנים של יחסי מין אבל בלי שאריות של זרע.. כבר ניהלתי אותם.. ידעתי כבר יותר טוב מהם מה צריך לעשות.. כמו רובוט.. הם היו בשוק. כמה זה עצוב שכבר אני רגילה..
כמובן שתלונה במשטרה נסגרה מחוסר ראיות.. והאיש או אנשים לא נתפסו.
מסתבר שהוא גם חיפש אותי.. רצה להרוג אותי כי הוא היה נשוי עם ילדים... בא לי להקיא מגועל.
לא מובן. כמה חולים בראש יש?
לא מבינה...
