שדה פרחים

טוב בהחלט היה משונה אתמול

אחרי 4 שעות ו3 סבבים של רבע כדור אקסטה שלא השפיעו בכלל החלטנו לפרוש לא בשיא וללכת הביתה

לדעתי הסמים היו מקולקלים או לא יודעת מה, זה פשוט לא עשה כלום

שזה היה די מבאס כי ציפיתי לחוות לילה הדוניסטי, רציתי לחוות את תענוגות הגוף ושיהיה מאד נעים

אבל בסדר....

הזמנו נקניקיה בוולט והגיע ליטרלי ברגע שהגענו לדירה זה היה דיוויין אינטרבנשן

ישנו איזה 5 שעות שהיו מאד מתוקות ואז העיר אותנו הבחור שעשינו לו קטסיטינג כי הוא הגיע והיינו צריכות לרדת לפתוח לו ולפנות את הדירה

עכשיו אנחנו בדירה של החבר שמארח אותנו על הספה שלו בימים הקרובים, הספקתי לעבוד שעתיים וחצי ולתקתק הרבה דברים, ועכשיו לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

כבר 2 בצהריים ולא אכלתי כמעט כלום, אני מרגישה מאד עייפה אבל גם בהיפר מסוים? אין לנו ממש אוכל, אני מחכה לבתזוג שתסיים את האמבטיה שלה כדי שנוכל לצאת ליריד קווירי שקורה היום. בדיוק פספסנו סדנה להכנת zine שזה קצת מבאס.

סך הכל הייתה חוויה משונה אתמול במסיבה, סמים שלא השפיעו, מוזיקת טכנו האוס מאוסה במיוחד כשהייתי סאחית, הרבה יותר מדי אנשים. והיום גם יום די משונה. הכל אפור בחוץ וגשום, שלום ברלין ביוני לא שמעת שקיץ כבר. אני לא רוצה לקרוס מכל החוסר שינה וכל זה ואוכל ועניינים. אצטרך לאכול מתישהו בקרוב, אני לא בנאדם שברגיל יכול לעבור כמה שעות בלי אוכל.

היידה נראה איך שאר היום יתפתח. היריד הקווירי הזה נשמע סופר חמוד ויש שם גם סדנת טארוט שאני סקרנית לגביה, אבל תוהה אם כל היריד בחוץ(?) כאילו יש גשם חברים. נראה מה יהיה

לול לקחנו רבע לפני ארבע שעות ואז עוד אחד אחרי שעה ואז עוד אחד אחרי שעה ועכשיו עברו ארבע שעות ואנחנו לא מרגישות כלום וכמה אפשר להעמיד פנים שהטכנו האוס הזה כיפי

אני עייפה ומשועממת די מאז שהגענו, וגם די רעבה, בא לי נקניקיה

התיישבתי לבד איפשהו

אני תכלס די מרגישה איזו מחויבת כזאת כלפיה שלא מאפשרת לי להשתחרר וליהנות עם עצמי

גם כל פעם שהיא נוגעת בי לא בא לי על זה

עכשיו אני מרגישה את הבסיס בגב שלי וזה נעים

וואו אני גמורה אבל

נראהלי תכף נזוז הביתה ואז בטח יעלה לנו ברכבת/כשנגיע הביתה

יאללה ברלין

היידה לחוויה מתקנת למסיבה עם סמים

עשינו שורה של אקסטזי, פעם ראשונה שלי, והחבר הגיי שלה הלביש אותי ואני תכלס feeling my femboy וייב

אולי אני מתחילה להרגיש את השורה אבל לא סגורה לגבי

מחכות שהוא יתקלח ואז נצא

האינטנשן שלי להערב הוא להתמסר להנאות הגוף, תודה על הגוף ועל האפשרות לחוות עונג וחוויות חדשות דרכו, ארציות רוחניות מה שיבוא

מקשיבות לצ'רלי אקס סי אקס ואני פילינג איט רצח, אולי אני מתחילה להרגיש לול

אני כזה ניובי קטן חמוד כשזה מגיע לסמים לול אבל מרגיש שתמיד נמנעתי בסיטואציות חברתיות כשזה לא הרגיש נכון, ועכשיו זה מרגיש סופר צ'יל ו low expectations

יאללה שיהיה כיף

היה כמעט בלתי אפשרי לצאת מהבית אבל עשיתי את זה. התקלחת, קניתי כרטיס לפרפורמנס, אכלתי תירס, ויצאתי. עליתי על מטרו בברלין לבד בפעם הראשונה. מזמן לא עשיתי משהו ככה לבד. מזמן לא הייתי בעיר גדולה לבד.

אני הולכת לפרפורמנס של אמן לבנוני, משהו על אבל grief. נשמע שיכול להיות ממש מדכא ומטרגר, ואני גם ככה במצב וסת רגיש בוכה הרבה. אבל נראה שהוא אובססיבי לחוטים, כמוני, ועוד חוטים אדומים, כמוני, אז זה הרגיש מתאים. מזמן לא הלכתי לראות אמנות מוזרה. היה נראה שאולי זה יהיה טוב, היה נראה שיש לו משהו אמיתי בעיניים, ואם לראות אמנות אז שתהיה שם איזו אמת.

כולם במטרו נראים לי זרים ומנוכרים. אולי כי גם אני מרגישה לי זרה ומנוכרת. מחניק וחם כאן. בחוץ יש אור עד 10 בלילה. אני מרגישה שאני פוחדת מהאנשים. וגם מרגישה לא מגניבה כאן בין כל האנשים. זה מצחיק שיש מרחבים שבהם אנשים אומרים לי שאני כזאת מגניבה ולא שמה זין. אחרי הויפסנה, ההודית שנדלקה עלי אמרה לי שאני כל כך מגניבה, שהיא כל הזמן שמה לב אלי וכמה שאני מגניבה. וואלה, לא מרגישה שום דבר שווה ערך כרגע.

אני מקווה שהפרפורמנס יעורר בי משהו. יצירתי. מרגישה כמו צל של עצמי. לפחות יצאתי מהבית. אני אקח איבפרופן עכשיו לרחם שלי.

למה הגיע הזמן?

להפסיק לרחם על עצמי.

אני בברלין

סיימתי לעבוד

סופ"ש לפניי

זמני לרשותי כי הזוגה הלכה לבלות עם החבר שלה

האם יש לי יותר מדי כוחות או מוטיבציה?

לא

אבל אני אשב עכשיו על גוגל ואחפש דברי תאטרון ואמנות מוזרים כמו שאני אוהבת

כבר מצאתי שיש תערוכה של מרינה אברמוביץ' במוזיאון חצי שעה ממני ברורררר שאני הולכת

מה היום אני אעשה? שאלה טובה

לא צריך ללכת אול אין, כי אני באמת במצב מאד רגיש ועייף ורגיש

אבל יהיה נחמד למצוא משהו נחמד לעשות

דייט עם עצמי

היידה

יחסית ליום שקיבלתי בו וסת עשיתי הרבה יותר מדי דברים. אני שוכבת מנותקת מאוד במיטה. יש משהו נעים בניתוק, מנחם, עוטף באיזו שכבה כזאת של צמר גפן, מבודד ביני לבין העולם. הבנתי שאני לא ממש עושה או נוהגת באופנים שהייתי רוצה לנהוג בהם כאן בברלין כי אנחנו רוב הזמן עם החבר שלה. נניח הוא הולך נורא מהר, וגם הוא גר פה שלוש שנים, אז אני לא יכולה ללכת לאט ולהסתכל על הבניינים והאנשים ומה שקורה. פשוט להיות ולחוות את העיר. אני גם לא בוחרת איפה אני רוצה לאכול, נניח. לא אכלתי שום דבר שריגש אותי עדיין. וכאילו הכל טוב אנחנו פה שלושה ימים. אבל גם זה טוב להבין את זה ולהבין מה אני רוצה אחרת. זה מורכב כי כאילו הוא הבסטי שלה ואנחנו פה כדי שתפגוש אותו. והוא מאד חמוד ועם לב טוב ורוצה לעזור ועוזר מאד, היום הוא ממש עזר לי עם הסים. הוא פשוט לא כ"כ מעניין אותי, הוא לא האנשים שלי, וזה דורש ממני המון אנרגיה מנטלית לבלות איתו.

היינו אמורות להגיע לברלין לבלות במסיבות וסמים וסקס וכו אבל לא נראה לי ששום דבר מזה יקרה. הלכנו היום לערב לסביות בבר קווירי, בדרך לשם רבנו, ואז זהו, לא היה אותי יותר ולא היה אותה ולא היה אותנו. הגענו לשם, ישבנו שתי דק ועשינו אחורה פנה. אנחנו אמורים ללכת למסיבה בסופש, אני בספק אם זה יקרה. כאמור, עטופה עכשיו בשכבה נעימה ומבודדת של ניתוק.

אני במקום שתוהה לגבי כל הבחירות חיים שעשיתי בשנתיים האחרונות. היא אמרה שהיא פוחדת שאני לא שמחה ומאשימה אותה. כאילו, כן, זה נכון. גם עכשיו אני מאשימה אותה שאנחנו לא עושות דברים כיפים בגללה, אבל אני יודעת שזה פשוט נוח לי להאשים, שיש בי מקום שגם קשה לו להניע את עצמי לפעולה, אז להאשים אותה מקל. אני בכללי בכלל לא בטוחה מה אני מרגישה. לא שמחה אבל. 

פתאום אני מאד עייפה. ורעבה. הלכנו לסרט אז אכלתי מיליון חטיפים וארוחת הערב התפספסה, ועכשיו אני מתחרט. השעה כמעט 10 בלילה ולא נראה לי שאוכל משהו. עדיין יש אור בחוץ שזה מחריד. כואב לי הרחם.

אולי זה גם כי אני ממש בטרום וסת והיא מאחרת בגלל כל הימי נסיעות האלה. אבל מרגישה ממש מוצפת. ולא יכולה להשתחרר מהעובדה שהטיול הזה לא שלי ולא מה שרציתי שהוא יהיה. ושהוא רק הולך להמשיך ללכת בכיוון שלא רציתי שילך אליו. מדי פעם אני מנסה לשכנע את עצמי שיהיה כיף לבקר קהילות או יהיה כיף להיות בברלין או איזה זיבי אחר. שיהיה כיף להמשיך לטייל בזוג. וזה משכנע אותי לפרקים. ואז בזמנים אחרים אני פשוט חושבת מה לעזאזל אני עושה. למה אני כאן. איך הגעתי לברלין. למה אני כאן. אני לא רוצה שום דבר מזה.

עכשיו ספציפית אני פשוט כל כך מוצפת ועדיין לא סיימתי לתמלל. ודיברתי עם הבתזוג בטלפון ושמעתי את הקול של החבר שלה ברקע וחשבתי לעצמי פאקינג הל אני ממש לא רוצה לפגוש את הבנאדם הזה עכשיו. הוא לא מפסיק לדבר בקטע adhd כזה שלא ממש רואה אנשים אחרים מעבר לשלשלת המילולית שלו. אתמול שוב ושוב הרגשתי שאני צריכה לקטוע אותו כדי להשחיל מילה. באמת כאילו 70 אחוז מהחברויות שלה אני פשוט לא מבינה. וזה הבסטי שלה. לא חשוב.

אני פשוט מרגישה כלואה בתוך דברים שאני לא מעוניינת בהם. עם אנשים שאני לא רוצה לבלות איתם. בטיול שאני מרגישה שהוא לא שלי. לא יודעת בכלל מה אני רוצה. אפס חיבור לרצונות שלי. אפס. מרגישה בלופ אינסופי של ריצוי ולהצטרך לעשות דברים בשביל אנשים אחרים. לא יודעת מה אני עושה בשביל עצמי.

ימים מתישים. יומיים הכי ארוכים של נסיעות, כולל להיות בקונקשן בקאטר באמצע הלילה בזמן שאיראן מתחילה לירות על ישראל. אתמול הגענו לברלין. הייתה יממה של התאקלמות ואני עדיין מתאקלמת. בוקר של בכי ולהצטרך לתמוך, ומאז כבר 4-5 שעות של עבודה באטרף כדי להספיק את מה שיש לי לעשות היום פלוס מה שלא עשיתי אתמול. עשיתי הכל, עכשיו אני משלימה את החצי שעה תמלול של אתמול. אני מותשת. פתאום זה משיג אותי. תחושה של מחנק. היא הלכה עם החבר שלה לשופינג, תכלס מזל שיש לה אותו ללכת איתו לקניות, אני תמיד סובלת בקניות איתה.

היא במצב הישרדותי ואני, לא יודעת איפה אני. כל דבר קטן מעורר טריגר גדול אצלה. אני לא רוצה לנטוש אותה וגם לא אותי. אנחנו יודעות שכשאני נוטשת אותי זה הרסני. העבודה החדשה שואבת ממני יותר אנרגיות ממש שציפיתי. אני מרגישה שאני כבר כמה שבועות בכיבויי שריטות בכל החזיתות. לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני רוצה. לא יודעת מה נכנסתי עכשיו לכלוב לכתוב. צריכה הפסקה.

אחרי חצי שנה במזרח אנחנו כבר יממה וחצי בברלין. יקח לי זמן להתרגל לאירופה. הייתי רוצה ללכת לשוטט קצת אבל אני עדיין לא כל כך מבינה איך להתאפס על עצמי מבחינת העבודה והחיים ולטייל. גם אין לי עדיין סים. מחר נקנה סים. אני צריכה סים. לא יודעת בכלל מה עושים בברלין. חשבנו שיהיה לנו שבוע של סמים ומסיבות אבל לא יודעת איך זה יסתדר עם בכי בכי בכי לנסות להחזיק את הראש מעל המים. זה פעם ראשונה שאני רגע נחה מאז שקמתי ולא בא לי לקום מהספה הזאת. אבל יש לי עוד חצי שעה לתמלל.

אני רוצה לעשות שגרה שתהיה לי טובה ונעימה. לקום בבוקר מדיטציה, עבודת אנרגיה, לכתוב אולי. לא יודעת. אני מוצפת האמת. האמת שאני מוצפת. לא יודעת איך בכלל אני אשלב את זה עם להתנדב בקהילות. וואלה אין לי מושג איך זה יעבוד. אם אני חושבת על הכל יותר מדי זמן אני מוצפת מדי. לאט לאט.

אולי אני צריכה לחשוב מה יעשה לי טוב. חשבתי שאני רוצה מסיבות בדסמ וכו אבל לא יודעת, לא כ"כ. עם כל מה שקורה בינינו אני לא מחוברת למיניות שלי בשיט או לרצונות שלי. היום בערב אנחנו הולכים לאיזה ערב קווירי פלינטה באיזה בר. אולי זה יהיה נחמד, להשתחרר קצת. אולי לא. לא יודעת. אני מרגישה די כבולה אליה בזמן האחרון. הכל מעורר אצלה חרדת נטישה. וכו. אפשר להבין, למרות שגם לא יודעת. לא נראה לי ששום דבר מזה קשור אלי. חציתי גבול, אפשר לומר שבגדתי, אבל אף פעם לא היינו בתפישה מונוגמית, כן בפרקטיקה היינו, אבל בתפישה הכל אפור, ושום דבר מזה לא היה רצון לעזוב אותה. להפך, רק אמרתי כמה אני רוצה להיות איתה. אז אני לא מבינה את הסיטואציה. וואלה, לא מבינה. זה אובייסלי לא קשור אלי. מעבר לזה שאני רק רציתי להיות איתה ולשכב איתה ולבלות עוד זמן ביחד לפני שזה קרה, והיא זו שלא רצתה, התחמקה מאינטימיות. ואז הבעתי עניין במישהי אחרת, ופתאום העולם שלה מתמוטט. לא מבינה, וזה לא נראה לי קשור אלי. כואבת לי הבטן. אני חוזרת לתמלל.

מחפשת המלצות למסיבות בדסמ/סקס בברלין ללהטב/קוויר/נשים/פלינטה.

תודההה

ימים אחרונים בהודו. אני מותשת לחלוטין מאינסוף עשייה. אינסוף ריבים ואנרגיות רעות בינינו. לפחות התעקשתי על חדר משלי וכאן יד לי קצת שקט מדי פעם. שומעת את הנחל ששמעתי גם בשבוע הראשון שלי כאן לבד. קל לפספס אותו רוב הזמן. אני רוצה לנוח אבל אולי גם לא רוצה? חשה מרמור וטינה על החלק הבא של הטיול. מה שלא רצינו שיקרה. טסות לברלין ביום ראשון, בערך 36 שעות של נסיעות ארוכות וטיסות ארוכות והמתנות ארוכות בשדות תעופה. אם נמשיך להיות באותה אנרגיה זה יהיה מאד קשה. אני בניתוק רוב הזמן ממה שאני מרגישה. לא ממש רוצה להיות קרובה אליה רוב הזמן, בחלק מהזמן כועסת, ובשארית עצובה שככה בינינו. זה באמת מרגיש שעצם זה שאני רוצה ספייס גורם לה להיסגר ולהתרחק. זה מרגיש כמו עונש, אבל כשניסיתי להגיד שברמה מסוימת היא מנסה לגרום לי להרגיש אשמה עם האופן שבו היא אומרת דברים, היא איבדה את זה. 

אני עצובה לעזוב את הודו. אני כועסת שלא הייתי פה בסוף לבד כמו שרציתי. אני מרגישה טינה מסוימת שאנחנו טסות לאירופה למרות שלא כל כך רציתי. גם לא כל כך רציתי להיות כ"כ הרבה ימים בברלין, אבל אמרתי יאללה בגלל שאנחנו מבקרות חבר שלה. עכשיו לא כל כך בא לי על שום דבר מזה, אבל יש כבר כרטיסי טיסה, לברלין ואז לבולוניה איטליה. מנסה להגיד לעצמי שיכול עוד להיות טוב ויפה בקהילות האלה. אח"כ אנחנו טסות לארהב שגם את זה אני לא רוצה. התחלתי לעבוד יותר, התחלתי עבודה שנייה חדשה, אבל עדיין לי כסף לכל הדברים האלה. טוב. נראה.