שדה פרחים

לא יודעת איך לנחם את עצמי

רוצה לקחת כדור שינה ולישון עד הבוקר

מרגישה כמו חיה מורעבת שעדיף להרדים

מרגישה חוסר אונים מטורף

אני רוצה להשתולל ולצעוק ולבכות ולהדוף בך עם למה את לא יכולה לאהוב אותי, למה את לא יכולה פשוט לאהוב אותי, למה את לא יכולה פשוט לאהוב אותי ולגרום לי להרגיש שאת אוהבת אותי

אני כל כך כועסת ועצובה

בתחילתו של אבלות

אני פשוט לא בטוחה כמה עוד יש לי לתת

אולי אני צריכה אחורה באיזה אופן כדי להשתקם

אמרתי לה שאני לא יכולה לבוא אם היא לא גורמת לי להרגיש שהיא רוצה שאני אבוא, שזה יכול גם להסתכם במילים פשוטות כמו אני רוצה שתבואי. הייתה לי נקודה שרציתי להעביר אבל שכחתי אותה בעודי כותבת. בכל אופן. באמת פעם הייתי עושה הכל כדי לבוא אליה כשהיא צריכה אותי, וגם עשיתי את זה. עזבתי הכל ונסעתי אליה בתחבצ בגשם שעתיים כי היה לה התקף הקאות ובחילות. באתי אליה ספוגה מכף רגל ועד ראש ליטרלי, ואז הלכתי לחפש לה ג'ינג'ר אייל כי זה עוזר לה. ועכשיו אני רואה כמה היא בלחץ מכל המצב, ואמרתי לה שאני כאן, שאם יתקיפו אני אדאג לבוא אליה ואדאג שנהיה במקום בטוח. והיא לא מבקשת ממני תמיכה ולא מביעה כלפיי חיבה ומרגישה לבד. והיא מרגישה שאין לה מקום ואמרתי לה שאני פה, וכל מה שהייתי צריכה זה שתגיד שהיא רוצה שאני אבוא. אבל היא לא יכולה. קשה לה לבקש תמיכה, קשה לה לבקש דברים מאנשים ועוד יותר כשהיא מרגישה פגיעה. ואם היינו בהתחלה הייתי פשוט באה בלי לשאול שאלות, עושה מה שצריך כדי לבוא כדי שהיא לא תלך לישון לבד כי היא בחרדה. אבל אני מרגישה שאני צריכה לדאוג לעצמי. שזה לא מקום שממלא אותי, שאני רק מרגישה לא רצויה ודחויה. ואני יודעת שהיא אוהבת אותי, ואני יודעת שהיא צריכה אותי, אפילו שהיא לא מודה בזה אפילו בפניי עצמה. מרגיש לי קטנוני באיזה אופן שאני לא יכולה לבוא אליה עכשיו בגלל שהיא לא מזמינה אותי, למרות שאני יודעת שהיא לא רוצה להיות לבד. אני פשוט לא יכולה יותר לשאת את התחושה של להרגיש לא רצויה. כאן במיטה שלי אני רצויה ואהובה יותר מאיך שאני מרגישה במיטה שלה. וזה פשוט לא מספיק לי לדעת שהיא רוצה אותי אם אני לא מרגישה את זה. וזה עצוב, כי אני יודעת כמה קשה לה, וכמה היא מרגישה לבד עכשיו. שאין לה שום מקום בעולם. ואני מכירה את התחושה הזאת כל כך טוב. זה אחד הדברים העצובים, כמה שתינו מרגישות כל כך לבד בעולם, כל כך חסרות בית, ולא מצליחות לגרום אחת לשנייה להרגיש פחות לבד. זה עצוב לי כי אני יודעת שהיא רוצה להיות ביחד עכשיו והיא לא יודעת איך לעשות את זה. אבל אני לא רוצה יותר לצאת מעצמי כשאני לא מרגישה שאני מקבלת בחזרה. זה עצוב. עלתה לי תחושה כזאת שאני אשמח להיות שם בשבילה כמה שהיא רוצה, ושהיא יכולה לבוא אלי לפי כמה שהיא צריכה, גם אם זה אומר להיות שם בשבילה בתור חברה. הרבה פעמים זה מרגיש שאם אני לא הייתי מזיזה דברים לא הייתה לנו מערכת יחסים. אולי זה לא נכון, אבל זה כן לא ברור לשתינו איך היא הייתה רוצה לנהל מערכת יחסים. אם היא הייתה מנהלת אותה אין לי מושג איך היא הייתה נראית או אם היא הייתה קיימת.

עצוב שפעם אם הבתזוג שלי הייתה אומרת לי שהיא מפחדת לישון לבד בלילה הייתי עושה הכל כדי לבוא להיות איתה

וזה פשוט לא המצב יותר

היום הפסקתי לעשן לפני שנתיים

בחודשים האחרונים היו כל כך הרבה פעמים שכמעט ונשברתי

האמת שלא קרוב לאיך שהיה בתחילת המלחמה וגם לא שנה שעברה כשסבתא שלי מתה

אבל לא נשברתי

אני מרגישה המון ייאוש בתקופה האחרונה ולפעמים זה מרגיש שבשביל מה אני מנסה בכלל לא לעשן

אבל אני משערת שזה שווה את זה ושכדאי להתמיד בזה

גם אם לא תמיד אני זוכרת למה

רק לפני שבוע הייתי על סף לקחת סיגריה במסיבת סיום הלימודים וכתבתי לשותפות וביקשתי שיגידו לי שזה לא רעיון טוב

כנראה שכן יש לי אנשים, מרגישה שאני מרחיקה ממני את כולם, קשה לי לזכור שעדיין יש לא מעט אנשים שאוהבים אותי ואכפת להם ממני

בכל מקרה 

שנתיים בלי סיגריות זה הישג מכובד

עם כל הקושי שבדבר בימים אלו, אני גאה בעצמי 

פשוט מרגישה כל כך לבד, עוד יותר כשאני עובדת במרכז ונמצאת אצל אמא שלי כל הימים האלה. מרגישה שאף אחד לא בצד שלי. אני יודעת שזה לא נכון אבל איך עוד אפשר להרגיש כשאני בוכה בוידיאו על כמה אני מרגישה לבד ואני רק רוצה שהיא תהיה איתי בזה וזה רק גורם לה להתרחק ממני יותר. ושוב אמא שלי שלא רואה שזה מחורבן להשאיר את הבת שלך לבד בבית שלך בשישי בערב בלי כלום. מרגישה כלואה בתוך מערכות היחסים האלה. צריכה חופש כל כך בדחיפות, רוצה אוטו משלי ולא להיות תלויה באף אחד ובשום מקום, לא להיות יותר כלואה איפה שאני לא רוצה להיות. רוצה להיות במערכת יחסים שנותנת לי ביטחון, ואם לא אז להיות רווקה ולחפש אותה. היום כל כך נפגעתי ובכיתי שהייתי מוכנה כבר לנסוע אליה עכשיו ולהיפרד. המחשבה על זה מכניסה אותי לדיסוציאציה. אני חושבת שאני לא מסוגלת פיזית. אני כל כך תלויה בפירורי אהבה שנותנים לי שאני נאחזת בכל דבר קטן. אני כל כך סובלת, חרדת הנטישה שלי מופעלת כל כך חזק. מרגישה נטושה כל כך. מרגישה בלי אף אחד. זה לא עוזר שאני כל יום במשרד אפור עם אוזניות כדי שאף אחד לא ינסה לדבר איתי. מרגישה שאני שורדת מיום ליום את החרדה והבדידות והצער. וכואבת לי הבטן וכואב לי הגב. ויתרתי על ארוחת ערב היום כי הבטן שלי כואבת. לא יכולה אפילו לפנטז על מישהי שתחזיק אותי ותאהב אותי, מרגישה כל כך ריקה וחסרה.

יום אחד בקרוב אני אצליח למצוא את הרצון להיפרד

למצוא את המילים

אני מקווה