יש מישהי אחת שאני עוקבת אחריה כבר הרבה זמן באינסטגרם, לא יודעת איך זה קרה, ואני יודעת שהיא קווירית ואמנית ופגשתי אותה בקיץ באירוע אמנות. הכרתי את הבתזוג שלה והן היו יחד וככה הכרתי גם אותה. את הבתזוג אני לא מכירה-מכירה, הכרתי אותה במפגש חברתי בתחילת השנה (כשבכלל היא הייתה עם מישהי אחרת) ובקושי החלפנו מילה, ותכלס לא סבלתי אותה, לא בגלל משהו מוצדק, סתם הוייב שלה לא בא לי בטוב, אבל בסוף המפגש ההוא בתחילת השנה אמרנו ביי וגילינו ששתינו גרות באותה עיר והיא אמרה "וואי חייבות לעשות ארוחת שישי ביחד" באיזו התלהבות מעצבנת ואמרתי בדוק. אז באירוע אמנות בקיץ פגשתי את האישה הזאת וראיתי שהיא שם מחזיקה ידיים עם האמנית הקווירית מהאינסטגרם ואמרתי לה שלום, לאישה המעצבנת, כדי שתכיר אותי לבתזוג שלה, האמנית הקווירית היפיפיה. משהו באנרגיה שלה מאד מאד נעים לי ומושך אותי. אחר כך ראיתי את שתיהן שוב באירוע אמנות אחר ובכוונה באתי להגיד שלום כדי שתשים לב אלי. אני מחכה שהן יפרדו ואז אני כנראה לא אעשה שום move אבל בכל זאת.
אני חושבת שאני יכולתי להיות סטוקרית מדהימה. מה זאת אומרת יכולתי, יש בי יכולות סטוקינג גבוהים מאד. בוירטואלי אין ספק, אבל גם במציאות. כשאני נתפסת על מישהי אני בתשומת לב מאד מאד גבוהה אליה ולכל מה שהיא עושה ואומרת. פעם מפקדת בצבא אמרה לי שיש איזה שבט שתמיד יודע איפה הצפון, זה מוטבע בהם, זה הרגל כל כך חזק שהם פשוט יודעים תמיד. וככה אני עם בחורות שאני נדלקת עליהן. מתאבססת עליהן. אני יודעת איפה הם נמצאות הרבה מהזמן, בטח כשאנחנו לומדות יחד או עובדות יחד או וואטאבר.
עכשיו השבוע עבדתי בפרויקט עם מישהי כזאת מהלימודים שנרגעה לי האובססיה אליה. אלה היו חודשיים שלושה בסוף השנה שלאט ובביטחון פיתחתי אליה אובססיה מכובדת. העליתי סטוריז כדי שתצפה, ידעתי איפה היא נמצאת הרבה מהזמן, עקבתי אחרי הזמנים שהיא מגיעה ללימודים, מי החברות שלה, מתי היא מעשנת ואיך, חזרתי לעשן 50 אחוז כדי שיהיה לי תירוץ לדבר איתה. במסיבת סוף שנה זה היה בכלל נורא כי הייתי גם שיכורה ומסוממת וגם היא ורקדתי כמו משוגעת והייתי כל הזמן במודעות לקיום שלה ורק רציתי שהיא תדחוף אותי לשירותים ותנשק אותי או תזיין אותי או תבכה לי על הכתף ותיתן לי לחבק אותה. ללטף לה את הפנים. ושום דבר מזה לא קרה ובעיקר הייתי בחרדות זוועה. אז עכשיו השבוע עבדנו ביחד ובילינו 4 ימים די צמודים ופתאום היא לא הייתה מאיימת כמו אז, פתאום נחשפו בה צדדים שלא הכרתי, היא הייתה שטותניקית ומתוקה. אני כבר שחררתי מזה שנהיה ביחד. כלומר כמעט לגמרי שחררתי. התחלתי איתה בזמנו והיא אמרה שנעים לה בחברתי ושאני מוצאת חן בעיניה, אבל אין לה פניות רגשית עם כל השיט של הלימודים וכו וכו ואני רק שמעתי את זה שנעים לה איתי והחזקתי תקווה שמתישהו באחד אירועי סוף שנה נשתכר ונזדיין בשירותי נכים בבית ספר. זה לא קרה. בכל מקרה עכשיו השבוע היה לי נעים להיות איתה. לא נעים אובססיבי, גם תשומת הלב שלי אליה לא הייתה אובססיבית, היא הייתה נעימה. ושמתי לב שמשהו בה מעורר בי רגשות אימהיים. בכללי הייתי קצת אמא ואבא של הקבוצה ודאגתי לכל אחת שיהיה לה את מה שהיא צריכה. אבל גם ספציפית איתה, יש בה משהו שגורם לי לרצות לטפל בה וזאת תחושה נעימה. יש לי כל מיני מחשבות מעניינות על העניין של להיות בservice ולהיות דמות מטפלת ודמות מטופלת, אבל אכתוב עליהן בהזדמנות אחרת.