ביום שבת הייתי צריך להיות ב7 וחצי בבוקר בחלטורה במרחק 5 ק"מ מביתי. כמובן שלא היה תחבצ, חשבתי להתארגן על אופניים אבל בסוף מצאתי את עצמי יוצאת ב6 ורבע מהבית והולכת שעה פלוס ברגל. היה משהו נעים בלצאת לפני הזריחה, עוד חושך, בקושי יש אנשים ומכוניות, אוויר קריר של ירושלים והנופים בדרך.
זה גרם לי לחשוב שאני צריכה לפתוח כל בוקר במשהו שייתן לי תחושת מסוגלות. זה ממש עשה את זה עבורי, גם עצם העובדה שזאת לא הייתה סתם הליכה לכיף אלא עם מטרה, הייתי חייבת להגיע לעבודה, לא יכולתי פשוט לעצור או לחתוך מוקדם ולחזור הביתה. כמו שקורה לי הרבה פעמים כשאני מנסה לעשות יוגה או ספורט לבד, שאני מתייאשת באמצע ומפסיקה.
נעים לי לחזור לשגרה. לאט לאט, אני עוד בונה את זה. והייתי רוצה לפתוח כל בוקר ברוטינה קבועה שתעשה לי טוב. לאורך השנים ניסיתי הרבה דברים שונים. דפי בוקר, מדיטציה, יוגה, לכתוב הודיה, פיזיותרפיה. בטח היו עוד דברים שאני לא זוכר. יש לי אמונה על עצמי שנורא קשה לי להתמיד בדברים. הייתי ממש שמח לרוטינת ספורט קבועה, ממש בא לי להרגיש את הגוף שלי חזק ומסוגל, עם שרירים חזקים, עם פחות כאבי גב וכל מיני כאבים. בכל אופן, זאת הייתה מחשבה חדשה, לעשות משהו שייתן לי תחושה מסוגלות. אני רוצה לנסות להבין מה זה הדברים האלה, זה צריך להיות משימה מספיק מאתגרת אבל גם כזאת שאעמוד בה, כי כשאני לדוגמה אומרת לעצמי שאעשה יוגה למחרת בבוקר ובסוף לא עושה, אני מרגישה כמו האדם הכי גרוע בעולם.
אחד הדברים שהכי נעימים לי זה להרגיש את הגוף שלו במסוגלות פיזית. זה משהו שנורא קשה לי לעשות לבד ולהתמיד בו. יש לי מחשבה להצטרף לקבוצת ספורט מסוימת, אני חושב שאני אנסה לעשות את זה. ובלי קשר לזה בא לי למצוא רוטינת בוקר.
תכלס היום הזה קרע אותי. יצאתי לפמדום אתמול בערב בצעד די ספונטני אחרי שכבר ויתרתי על זה בראש, הרגשתי שזו טעות כי היום הייתי 11 שעות בלימודים וגם יש לי דברים שהייתי צריכה לעשות שלא עשיתי אבל בסדר. בסוף היה לי ממש כיף. באופן מפתיע אף שולטת לא ממש עשתה לי את זה. היו נשים שהיה לי נעים להתבונן בהן, חלקן בסשנים, אבל כאילו הרגשתי שלא היה לי הרבה עניין. גם לא ממש בסשנים. דווקא מצאתי את עצמי יותר מתחברת ומסתכלת על גברים. טוב אולי לא יותר, בכל זאת אהבתי לנשים רבה ורמה, אבל בהחלט שמתי לב גם לגברים אתמול. אולי גם היה משהו שהרגיש לי מעושה בחלק מהן. לא מעניין אותי השואו והדמויות שחלקן עוטות על עצמן, בא לי משהו אמיתי יותר.
היום הייתה לי מחשבה שאם עם נשים אני יודעת מהרגע הראשון שאני נמשכת למישהי ושבא לי עליה, עם גברים הכל ממש איטי והדרגתי יותר. אני לא בטוחה, אני צריכה לגשש ולהבין עם עצמי, צריכה להכיר לאט לאט. עם נשים אין לי את זה, אני רואה מישהי וישר אני יודעת שאני בעניין שלה או לא בעניין שלה.
ממש שמחתי שבכל זאת יצאתי לפמדום. היה לי משונה להרגיש את חוסר העניין שלי בשולטות. אני יכולה רגע אחד להיות באמוק ולרצות כבר להכיר ולמצוא מישהי, ורגע אחרי החשק המיני שלי אפסי וגם אין לי שום רצון לנסות ליצור אינטימיות. איידונו. אולי אני מנתחת יותר מדי דברים כמו שיש לי נטייה לעשות.
היום בלימודים הייתה איתנו מישהי מחילופי סטודנטים שמצאה חן בעיניי. היה נעים להרגיש את עצמי קצת נמשכת למישהי. זה גרם לי פתאום לקלוט כמה אני מתגעגעת ללפלרטט עם מישהי, להרגיש את המשיכה את ההדדית הזאת, הרצון הדדי, התשוקה ההדדית. טוב, לאט לאט.