אני שמה לב כמה אינטליגנציה עושה לי את זה.
זה משעשע, הייתי בבינג' בלוגים מקודם ופתאום שמתי לב שאני לגמרי מדלגת על התמונות, הן בקושי מעניינות אותי, ואני ישר מחפשת את המילים ואת הטקסט. לראות איך האישה כותבת, איך היא מנסחת את המחשבות שלה, ומה הן אותן מחשבות שמתרוצצות במוחה.
תמיד הייתי אדם של מילים, אני כותבת מגיל צעיר. מערכת היחסים שלי עם מילים היא מורכבת ועברה הרבה תהפוכות, ודווקא בשנה האחרונה שהייתה מהעמוסות בחיי, אני חוזרת אליהן ממקום פשוט יותר. פחות מנסה לחפש את המשמעות שלהן, את הסיבות לכך שאני כותבת, למה דווקא המדיום הזה, מה אני מנסה להעביר ולמה, ויותר מתמסרת למלאכת הכתיבה. יותר כמו לשתות מים, אני לא שואלת את עצמי למה אני שותה, אני צמאה אז אני ממלאה כוס.
יש לי תסביכים רציניים עם כל מה שקשור בחוכמה. התחלתי לשים לב לזה בלימודים בשנה שעברה, ועכשיו אחרי שיצאנו לחופשה וחזרנו זה מכה בי שוב במלוא העוצמה. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שיש מישהי.ו יותר חכם ממני. זה לא הגיוני לי, זה do not compute. מאז שאני קטנה פמפמו לי שאני הכי יפה והכי חכמה. רק בגיל הרבה יותר מדי מבוגר גיליתי שאני לא האדם הכי יפה בעולם וזה טלטל את עולמי, על אמת. אולי זה גם מה שקורה עכשיו? אני מגלה שאני לא האדם הכי חכם בעולם והיסודות של העולם שלי מתערערים?
אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה. זה מצחיק, בגלל שהדברים החיצוניים שמעוררים את התחושות האלה בתוכי לא באמת קשורים להאם אני חכמה יותר או פחות. אני לוקחת מקרים נקודתיים וקטנים, כמו אמירות מסוימות שנאמרות בשיעור ומישהו אחר הבין מהר יותר ממני, ואז אני ישר חושבת שאני לא חכמה מספיק ובטח הם חושבים שאני מטומטמת או איטית. יש לי את זה ספציפית עם כמה אנשים שלומדים איתי, ספציפית עוד יותר עם בחורה אחת מסוימת.
בהתחלה היינו חברות, די טובות, ובשלב מסוים הרגשתי שנהיים בינינו יחסי כוחות מאד משונים. מן משחקי כוחות, כל אחת מנסה להיות עליונה או להראות את עליונותה, את חוכמתה. והיא מאד חכמה וחריפה, אין ספק בזה. ובשלב מסוים הרגשתי שהיא רואה אותי בתור משהו קטן, לא אינטליגנטי, רועש, מוחצן (טוב יש פה ממש שיפוטים שיש לי על עצמי בלי שום קשר אליה). היו כמה חודשים טובים שכל שיעור שהיה לנו יחד הייתי יושבת וקצת שונאת אותה, בטוחה שהיא מתנשאת מעלי וחושבת שאני טיפשה וקטנה. כל פעם הלכתי אליה במוח שלי ושפטתי את עצמי דרך איך שאני חושבת שהיא מביטה בי. חוויה מלאת סבל.
בסוף השנה באתי אליה וביקשתי לדבר איתה, אמרתי שאני מרגישה שיש בינינו משהו לא טוב. היא אמרה שהרבה חברים שלה אומרים לה את זה בזמן האחרון ושהיא לא רוצה לדבר, שזה לא קשור אלי ושהיא לא רוצה לפתוח את זה. המילים האלה נתנו לי כל כך הרבה הקלה. פתאום ראיתי כמה כוח נתתי לה בתוך הראש שלי. וברור שיכול להיות שהיא חושבת עלי חלק מהדברים שאני חושבת שהיא חושבת עלי, אבל פתאום זה שם את זה בפרופורציה של - אז מה אם הבנאדם הזה חושב עלי דברים מסוימים? זה הוריד אותה מדרגת האל שהעליתי אותה אליה והחזיר אותה להיות בנאדם.
בתחילת השנה הזאת היא אפילו באה אלי אחרי שהיינו בקבוצת שיח ביחד, ואמרה לי שהיא מתנצלת אם היא קטעה אותי, ואמרתי לה שאין לי מושג על מה היא מדברת, והיא חייכה בהקלה ואמרה משהו על הסרטים שרצים לה בראש. ופתאום נזכרתי כמה בעצם היא מלאת חרדות ופחדים בעצמה. זה קטע די מטורף.
בכל מקרה, כל העניין הזה עם החוכמה ממש יושב עלי חזק, גם עכשיו זה שהתחלתי ללמד מתמטיקה אחרי שלא נגעתי בזה הרבה זמן מציף כל מיני תחושות מהעבר. מרגישה שכבר כתבתי הרבה אז אפסיק עכשיו, בטח אכתוב על זה עוד כי זה מעסיק אותי הרבה לאחרונה.
אגב, עם הבחורה ההיא שהזכרתי, חלק מהתחושות האינטנסיביות שהיו לי ביחס אליה בטוח היו קשורים גם לעבודה שנמשכתי אליה. בתחילת שנה שעברה היינו חברות טובות, היו לנו שיחות מאד מעניינות כי, כאמור, שתינו מאד אינטליגנטיות, ופעם אחת ישבנו על בירה והייתי קצת שתויה, ודיברנו על איזה משהו, אולי משהו שקשור ליחסים בינינו, ואני זוכר שאמרתי משהו כמו "טוב, זה גם כי אני קצת מאוהבת בך". והיא חייכה, זה היה חיוך של מבוכה מעורבת בידיעה מעורבת בכוח. היא אמרה משהו שהבהיר לי שזה לא מפתיע אותה, וגם שלא מפתיע אותה שהרגשתי שאולי יש בינינו משהו, כי יש לה נטייה לעשות את זה לאנשים. היא לגמרי נראית לסבית אבל היא אוהבת זין רצח. הייתי נותנת לה לשלוט בי וגם הייתי רוצה לשלוט בה. פעם כתבתי עליה סיפור די אגרסיבי ופרסמתי אותו ואכלתי סרטים שהיא קראה והבינה שהוא עליה. מעניין מה היא באמת חושבת עלי.