באיזו קלות אני יכולה להיות מוצפת
אני לא מבינה איך לא עוד אנשים חווים את זה כמוני
נראה שהם לא לוקחים את זה ככ קשה
אולי זה כי אני טוטאלית אז אני לוקחת דברים ברצינות יתרה, אולי הקשה שלהם נראה אחרת ומתבטא אחרת
וגם כנראה שכן, אני נורא רגישה
היה לי יום כל כך ארוך ומציף, באמת לא מבינה למה זה מגיע למצבים האלה
איך אני יכול לשמור על עצמי בתוך ההפקות האלה
ואיך כל שביב של תחושה נעימה מהבוקר נעלם, כמה ארעיים הרגשות האלה, כמו מה שעכשיו אני חווה
וגם
היה רגע בסוף היום כשכבר הייתי מת לגמרי, שבאתי לקרוא למישהו מהמרפסת, ואז מישהי אמרה לי שאני חתיך, ושורה של ראשים הסתובבה אלי והנהנו, ופתאום חשבתי לעצמי
מעניין אם אני כמו ד' שכולן דלוקות עליה, מעניין אם אני הדמות הזאת שהקוויריות וההטרו-פלקסיבל נמשכות אליה
אני כל כך חסרת מודעות לעצמי, וחסרת מודעות לאיך אנשות שאני לא נמשכת אליהן מרגישות אלי, אבל אם אני חושבת רגע אני יכולה לספור לא מעט שכנראה דלוקות או היו דלוקות עלי או חוות משיכה כלפיי
אני פשוט לא במודעות הזאת
ותכלס אני יכולה להבין את זה, אני יפה וצ'רמרית ומתוקה ויודעת לגרום לאנשים להרגיש מיוחדים, אבל אני בקושי מודעת לזה ביום יום שלי
בכל מקרה זה היה נעים, שאמרו לי שאני חתיך, באמת הרגשתי חתיך לרגעים היום כשלא הרגשתי כמו סמרטוט רצפה
ובמיוחד הייתה במרפסת מישהי אחת חדשה שאין לנו ממש דיבור, והיא ביישנית כזאת, והיא התאמצה עם הראש להסתכל לכיווני כי משהו הסתיר לה, והיא הסתכלה עלי וחייכה חיוך ביישן והנהנה במופגן (באומרה, כן אתה חתיך)
וזה מה שהצית לי את המחשבה הזאת, ששמים לב אלי, וכמה אני לא מודע לזה ששמים לב אלי
בסוף היום הבחורה שאני דלוק עליה מהלימודים ועוד אחד מתוק ועוד חברה הלכו לבירה והצטרפתי אליהם, והקראש והבחור לא הפסיקו להקניט זה את זו, בהומור הפלרטטני הציני העוקצני הזה, שהוא יכול להיות לי כל כך בלתי נסבל, במיוחד כשכל השיח הוא רק זה. והיא מדברת ככה ככ הרבה וזה ככ מעצבן אלוהים ישמור איזה בלתי נסבלת
הצטרפתי אליהם בהליכה ואז הבנתי שהאנרגיה הזאת לא נעימה לי ואני לא רוצה להיות בסביבתה אז חתכתי הביתה והנה בדיוק הגעתי לבניין והנה כבר יש לי שארית בקבוק יין ביד
וגם
שבוע שעבר ביקשתי שיחה עם המנהלת כי אני לא מבינה למה אנחנו עושים את זה עכשיו ומה הערך הלימודי של זה וזה מרגיש כמו ניצול של כוח אדם בחינם וזה פאקינג מעצבן
ודיברנו וכו
והיום בסוף היום היא ראתה אותי גמורה מנקה קופסאות, וחלפה על פני וחייכה, וזרקה "אני כל הזמן חושבת עלייך", יעני בגלל השיחה והקשיים שהעליתי
וזהו רק רציתי להגיד את זה, זה תמיד נעים כשהמנהלת השווה חושבת עלייך
וגם
יש יותר ויותר אנשים שמכירים אותי שקוראים אותי וזה מוזר וקצת לא נעים לי, זה כבר לא אנונימי לחלוטין, יש אנשים שמכירים את הפנים שלי ואת שמי וקוראים פה, וזה מוזר לי
אם בהתחלה יכולתי לכתוב ממש ליטרלי הכל היום אני חוששת
וגם אני חוששת לפעמים שאנשים מהיומיום שלי יקראו פה ויזהו אותי, כמו המנהלת, כמו אנשים מהלימודים, כי זה בעצם כל היומיום שלי אין לי עוד חיים חוץ מזה
טוב זהו ביי
