זה פשוט בעיקר בלילה
אני שמה לב
בעיקר כשאני עייפה
שכחתי כמה קר בירושלים בחורף
ממש שכחתי
קור כזה שחודר לעצמות, לא כמטאפורה
קור כזה שחסר לישון עם מישהי
אני גיקית של תאריכים וזמנים
עכשיו אני חושבת על זה
שלא ישנתי עם אף אחת במיטה מאז פברואר
ינואר?
ישנתי עם א' באוהל באפריל אבל זה לא נחשב
התכרבלות כזאת טובה מתחת לפוך
לא בכיתי היום
עכשיו הדמעות עולות
רציתי להתקשר לאמא שלי אבל היא לא מנחמת אותי
היא לא הדמות האימהית שאני זקוקה לה
גם זה עושה אותי עצובה
מרגישה רחוקה מהמשפחה שלי
רחוקה מעצמי
מתגעגעת למשהו רחוק ממני
משהו שכמעט נגיש לי אבל לא
הדימוי הזה חוזר על עצמו הרבה בשבוע האחרון
היד שנשלחת החוצה וכמעט נוגעת אבל לא מצליחה
זה במרחק נגיעה אבל לא מצליחה
אולי היא גם לא מנסה מספיק
מרגישה שזה הנרטיב שלי עכשיו
הרצון להתקרב והפחד מזה
לבחור שלא לבחור
רגליים נטועות בקרקע ויד נשלחת, אבל מה אם הרגליים יכולות לזוז?
מפחיד
הפצע הראשוני והמהותי
הלב השבור
אולי הלב שהגיע שבור לעולם מתוך הלב השבור של אמא שלי מתוך הלב השבור של אמא שלה
לא יודעת
לא יודעת איך פתאום נהיה כל כך כואב עכשיו
מאיפה זה הגיע
כמה קשה לאפשר לו להיות
אבא שלי היה מדבר על איך היה אפשר להחזיק אותי ביד אחת
הייתי מונחת על האמה וכף היד שלו
הלוואי שמישהו היה אוסף אותי עכשיו
מחזיק אותי בתוך כפה אחת גדולה וחמה
והייתי יכולה לנוח