זה מעניין נורא
החרדה שמציפה אותי ברגע שאני מבקשת עזרה
כשאני מרגישה נזקקת באמת
כמו עכשיו שפיזית יש דברים שאני לא יכולה לעשות
אני מעדיפה להישאר רעבה מאשר לבקש עזרה
ואז ברגע שאני שולחת הודעה ומבקשת אני מתמלאת בכזאת חרדה איומה ואלימה
זה באמת מעניין
על מה זה יושב
אין לי כרגע איך to pin point it
לשייך לטראומות עבר כלשהן, אפילו שזה בהחלט מתאים עם הנרטיב של הילדות שלי, אני פשוט לא יודעת לעשות עכשיו את ההיקשים הלוגיים
ואין לי גם כוחות נפשיים לעשות את זה
חשבתי שאני יותר טוב ואז נכנסתי להתקלח ומיררתי בבכי מכאבים
לא הייתי בלימודים כבר שבוע וחצי ואני פוחדת לחזור, כשאני צוברת הרבה זמן מחוץ לשגרה זה בלתי נסבל לי לחזור אליה
ואני גם לא יודעת איך אעשה את זה כי כל פעם שאני הולכת לשירותים אני ממררת בבכי
אני לא מבינה איך אני אמורה להתקיים כאדם מבוגר בעולם ככה
להיות לא יצרנית גורם לי להרגיש חרא עם עצמי
אני לא מצליחה להיות במנוחה ולהרגיש בסדר
רק כשאני בוכה מכאבים אני מצליחה לראות שזה בסדר לנוח, בשאר הזמן אני מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר, שאני מזייפת, שאני צריכה to suck it up
אני מנסה להבין מאיפה החרדה נובעת עכשיו
החלטתי לצמצם מאד את הפרויקט שאני עובדת עליו בלימודים כדי להקל על עצמי, אני הולכת לעשות משהו בקטנה, וגם יש עוד שבועיים וחצי לעבוד על זה, שעכשיו כשאני כותבת את זה ככה זה מחריד אותי אבל בסדר, יש עוד זמן להיות בחרדה מזה
אני אדבר עם ההנהלה לגבי החיסורים שלי וזה יהיה בסדר, אני עוד במסגרת המותר ואני פאקינג סטודנטית מדהימה והחודש האחרון באמת היה מלא חרא אז שפאקינג יבואו לקראתי
מה עוד? החזרות שביטלתי לחברות שלי. בסדר.
החדר שלי שהוא דיר חזירים. בסדר.
אני לא מבינה מאיפה כל החרדה הזאת מגיעה אוף
תכף חברה תבוא ותסיח את דעתי קצת
היא באה גם בבוקר והביאה לי מרק
הכנסתי בגדים לכביסה
ומקסימום אני לא אלך גם מחר ויהיה בסדר. או שאנסה ללכת ויהיה נורא ואיום ואבכה ואחזור הביתה.
אני מותשת
