התחלתי לכתוב פוסט שנמחק לי, על כמה שאני עצבנית על מישהי, בחורה בלימודים שלי שהגיעה בחילופי סטודנטים
אנחנו חברות ונדלקתי עליה ממש והרגשתי אליה רגשות יפים ונעימים (ובין היתר התחלתי איתה לפני חודשיים והיא דחתה אותי אבל נשארנו חברות)
תיארתי בפירוט את מה שהיא עשתה, שבגדול היה לכתוב מכתב פרידה כי היא עוזבת עוד כמה שבועות.
ובמכתב הזה היא נפרדה מישראל ומבית הספר ואז נפרדה מאנשים ספציפיים ופנתה אליהם בצורה אנונימית
והיא דיברה גם עלי, זיהיתי במילים שלה, ואמרה שאולי הייתה מזיינת אותי אם לא איזה משהו (משהו בחיים שלי שהיא חושבת שהוא גרוע ומהותית מתנגד לתפישת העולם שלה), ואמרה עוד כמה דברים
היא תכלס גם פתחה ואמרה שהיא יודעת שהייתי רוצה שהיא תכתוב עלי, או משהו כזה, ובגלל זה היא לא רוצה לכתוב עלי
התחלתי לכתוב על כמה שאני עצבנית על זה, ואז הפוסט נמחק, והבנתי שפשוט ממש נפגעתי
זאת הייתה אחת הסיטואציות ההזויות שהייתי בהן
אבל העצבים דעכו ועכשיו אני פשוט מרגישה עלבון
הייתי הכי מתוקה אליה, עשיתי בשבילה דברים ועזרתי לה כאן בארץ, באמת מתוך הלב הטוב שלי, לא כדי שתתאהב או תזדיין איתי, לא מתוך ציפייה שתעשה בשבילי חזרה, ובאמת הפסקתי לפלרטט כשהיא אמרה לי שהיא לא בעניין וכיבדתי, ובאמת שאני בנאדם פאקינג מתוק
למה לעשות דבר כזה? לדבר עלי ככה בהגשה שאני יושבת בה? כי זאת האמת שלך? חשבת בכלל אם זה יפגע בי? להגיד שאולי היית מזיינת אותי אם לא הייתי בנאדם כזה חרא. אולי היית מזיינת אותי.
זה באמת איזה אגו טריפ.
מה שמבאס זה שזה מחרמן אותי. ההתייחסות אלי, שהיא רואה אותי בתור איזה משהו נידח, שאפשר לזיין אם זה מסתדר על הדרך. אמרתי לשותפה שלי שעדיין הייתי נותנת לה לזיין אותי והיא אמרה לי לא לחשוב ככה. שהיא יצאה פאקינג כלבה. זה ממשיך לבלבל אותי, יחסים עם נשים שאני רוצה או מחבבת או נמשכת אליהן ואחכ שהן מתייחסות אלי בצורה הזויה. חשבתי שאנחנו חברות, שיש לנו חיבור יפה. היא ליטרלי לפני השיעור נתנה לי חיבוק ארוך ונשיקה על הלחי כי לא הייתי בלימודים שבועיים. אז למה לדבר עלי ככה? זה פשוט מעשה לא יפה.
מרגישה שכתבתי לא קוהרנטי. לא יודעת. אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת, זה הרגיש כמו מתוך סרט תיכון. בא לי לעשות הגשה ולהגיד שם, אולי הייתי נותנת לך לזיין אותי אם לא היית כזאת כלבה מתנשאת. אבל זה העצבים שוב, ולגמרי אני נותנת להם מקום, אבל תכלס פשוט זה באמת פגע בי מאד.
עריכה
עוד משהו שמבלבל הוא שאני כותבת ככה, אני כותבת יותר גרוע, על אנשים שהייתי רוצה לזיין ומה הייתי עושה להם ומה הייתי נותנת להם לעשות לי, אני כותבת על אנשים בתור כלים במימוש הפנטזיות שלי. ואני גם מתעניינת בכנות רדיקלית באמנות. אבל אני לא מקריאה להם את זה בפרצוף. אני לא מכניסה אותם לסיטואציות לא אמפתיות שיכולות לפגוע ברגשות שלהם. בתור סיטואציה להתבונן בה מהצד זאת הייתה סיטואציה מרתקת, זה באמת היה כמו סצנה מסרט. אבל בתור בנאדם, שחי במציאות ולא באמנות, עם רגשות אמיתיים, זה היה ממש פוגע.