להופיע עם משהו שיצרתי מרגיש כמו יומולדת
הרגע הזה של אחרי ההופעה היום היה קצר מדי
מיד אחר כך הייתי צריך לעזור לחברה מהכיתה והייתי איתה שעות וזה היה די סיוט
אבל היה כיף להופיע
הסתכלתי על הקהל, ראיתי איך המבט שלהם נעוץ בי, הרגשתי איך אני שואבת אלי את כל הפוקוס שלהם
מהפנטת אותם אלי
לאט לאט אני מכירה בנוכחות שלי מול אנשים ובעוצמה שלה
מאז שהתחלתי ללמוד אני כבר לא יכולה להגיד על ימים שהם הימים הכי ארוכים בחיים שלי
היום הזה היה כמו ימים רבים לפניו וכבר איזה 8 שעות שאני מרגיש שיכור מעייפות וממשיך לתפקד כמו בנאדם ולעשות שיט
סופסוף אני במיטה
היו תגובות טובות על ההגשה שלי
בעיקר מהסטודנטים שזה הדבר הכי נעים לקבל, מחברים שלי ומקולגות לעתיד
קבוצת השווים וכו
היו לי 8 דקות לבד היום, בערב, וברגע הזה חשבתי שבא לי להתקשר לאמא שלי לספר לה על ההגשה שעשיתי
אבל שאני לא יכולה
רגשית, אני לא יכולה
והתחלתי לבכות קצת, ב8 דקות האלה שהייתי לבד והלכתי מהלימודים לחברה לעזור לה לסחוב דברים
אני לא יכולה להיות קרובה אליה כשבכל רגע היא יכולה להתהפך עלי ב180 מעלות ולשרוף אותי בלהבות
איך אני יכולה לספר לה את הדברים המרגשים שקורים לי בחיים כשאני יודעת שהיא יכולה להיות הבנאדם הכי נבזי בעולם אלי
וזה כואב לי, ההבנות האלה, האבל הזה
ובעצם לא היה לי כל כך עם מי להתרגש על מה שעשיתי היום
לא היה לי את ב' לחזור אליה הביתה ולספר לה מה היה, ומה אמרו, ומה הרגשתי
חזרתי לבית ריק ולבד
וזה עצוב לי עכשיו
הרצון הזה, להיות קרובה, לחלוק את חיי עם מישהי (לחלוק את חיי עם מישהי?)
אולי גם פשוט קצת לא להיות לבד כל כך
הדמעות שיורדות עכשיו מרגישות כבדות ומנקות, מטהרות משהו בפנים
מזיזות עצב
אני אלך לישון
היה יום ארוך