זה קטע כי הכתיבה בבלוג הזה ליוותה אותי כל הסמסטר
כתבתי פה המון על הלימודים שלי ועל ההגשות שלי ועל הדברים שמעסיקים אותי באמנות שלי
והנה מחר אני מגישה משהו שהוא תוצר של הסמסטר הזה
הגענו לאיזו נקודת קצה בתוך השנה
וזה מרגש אותי
זה באמת מרגש אותי
ומרגיש משמעותי
וגם מוזר, שכל האינסוף שעות שביליתי בלחשוב ולדבר ולכתוב וליצור בסוף מתנקזים ליצירת במה של רבע שעה, שבה אני עושה כל מיני דברים עם הגוף והפנים והרגשות ובפנים שלי, מול קהל של.. 50? 60 אנשים?
זה חתיכת דבר
לחשוף ככה את הקרביים שלי שעבדתי קשה כל הסמסטר כדי להבין ולראות וליצור איתם
והגעתי למשהו שאני מאד אוהבת
אני לא יודעת איך זה קרה, אחרי כל הסרטים שאכלתי כל הסמסטר, כל הפלפות שלי
מרגישה שעכשיו נולדה התינוקת ואין לי אלא לאהוב אותה
פוחדת שאני עובדת על עצמי וזה לא באמת יפה ואני לא באמת אוהבת את זה
אבל כאילו די
זה הכי שלם שזה יכול להיות נכון לרגע הזה
אני אוהבת את המשפט הזה
ואני מגלה שבעצם כל הדברים שאני עושה על הבמה הם חצי תירוצים כדי פשוט להביא אותי לבמה
כי כשאני על במה משהו מיוחד קורה, וזה לא כל כך משנה מה אני עושה שם
אני מגלה שמשהו בנוכחות שלי מאד עוצמתי, מאד מחבר, מאד נוכח
וזה מהדהד אצל אנשים
אז בהצלחה לי
הלוואי שאצליח להירדם ולישון טוב
אני מתרגשת למחר
ומקווה לא לאכול סרטים על האם יצלמו את זה טוב או לא
מה שיהיה יהיה
אה ואפילו קניתי לי בגדים חדשים היום להופיע איתם, בגדים לבנים נייס, הרגשתי כמו חתן בר מצווה
זה גם מצחיק שהבלוג הזה באמת נהיה חלק משמעותי מהחיים שלי, אבל אני לא יכולה להראות בו את מה שאני יוצרת, כי זה כולו אני בגופי ופניי וזה סופר חושפני
תמיד תוהה אם אנשים באמת קוראים פה
בכל מקרה
היידה מחר הגשות
