מה לא חלול מתוכן על מה אני יכולה לחלל את מי אני יכולה לחלל מי יכולה לחלל אותי או בעצם לאהוב מאד בעצם לאהוב מאד עם האצבעות שלה וכפות הרגליים שלה והלשון שלה בחורים שלי עם החורים שלה בלשון שלי במורד הגרון שלי, אני אוהב אותה עד חנק, עד מחנק, עד קיא בגרון שיוצא מהבטן אל החוץ רק שיעשה עוד מקום לאהוב אותה בפנים, מי כבר תימשך לאובססיביות הזאת, אני בטח שלא, אני בטח שלא רוצה לחשוף אותה בפני אף אחת כי היא הדבר הכי פתטי נאלח שקיים, לכמה מזה אני מתכוונת באמת אני כבר לא יודעת, אני כבר לא יודעת מה אני אומרת באמת ומה אני אומרת בכאילו, רק שכואב לי הגרון בפעם העשירית מאז שנפרדתי מהאישה שהכי אהבתי בחיים שלי אבל מה זה קשור עכשיו, היא לא קשורה לכאן, כאן זה מקום אחר, מקום שלא הכנסתי אותה אליו, לא הייתי אובססד אליה אף פעם, לא נראה לי, לא נראה לי, אף פעם לא עשיתי לה את הסטוקינג הרצחני שאני יודעת לעשות, היא הייתה שם, היא כל כך הייתה שם, הייתה כולה שם, גם אני הייתי, הייתי פה והייתי שם אבל גם הייתי מאד שלה איתה ביחד, עד שכבר לא הייתי, ואחרי שהייתי שלה ואז כבר לא, פתאום הבנתי שאני לא יודעת למי אני שייכת
למי אני שייכת? אני שייכת לי? אני שייכת לחור התחת המדמם שלי? שייכת לכוס הפועם המרטיב בקלות של מילה הנפלטת מחלל פה או מקלדת? שייכת לגרון הדואב שלי לציצים שאני רוצה לכרות? שייכת ללב הפצוע שלי שמעדיף לפנטז פנטזיות על פני לחיות במציאות? שמעדיף להתעלם מהפסיכולוגית שלי שאומרת להפסיק לראות דברים שחור ולבן, אני לא רק בורחת מאינטימיות, אני לא רק רחוקה, אני גם יודעת להיות מאד קרובה, קרובה באמת, ליצור מקומות טובים בחיים שלי, יודעת, זאת אני שעושה ויודעת ולומדת, לא רק מתרחקת לא רק מתאבססת. וזה נכון זה נכון הפסיכולוגית הבתזונה שלי צודקת אני אוהבת אותה כל כך למה היא לא יכולה להיות האמא סלש המאהבת סלש השולטת האכזרית שלי?
סתם
לא באמת
להיות אובססיבית לפסיכולוגית שלי זה כל כך 2020
