בתחילת דרכי בכלוב דיברתי עם שולטת אחת, שאם את במקרה קוראת את זה סורי על המובא בהמשך. כאילו סורי נוט סורי. קיצר, אישה אינטליגנטית. היה בה משהו מבלבל, מסתורי בקטע מסקרן אבל גם מעצבן, מסתוריות שהיא שימרה באיזה מעין כתב חידה. בזמנו גם לא ממש הבנתי שאם אני שואלת אותה כמה פעמים אם היא בנישואים פתוחים, והיא לא עונה, זה אומר שהוא לא יודע. בקיצור, היה בה משהו שהיה לי off, אבל גם מסקרן.
הסיבה שאני מזכירה אותה, היא כי בשלב מסוים היא ביקשה שאקליט לה. הקלטתי, ואז היא הקליטה לי חזרה, ואמרה "כל פעם שאני מדברת עם מישהי ושומעת את הקול שלה, אני ככה, נוגעת בעצמי, ומאד נהנית". אני לא אשכח את המילים שלה. אני ככה, נוגעת בעצמי. הייתי רגע לפני כניסה לסדנה כששמעתי את ההקלטה ולא כל כך ידעתי איך להגיב או מה אני מרגישה.
אחר כך הבנתי שזה הגעיל אותי ברמות. איזה לכלוך פנימי כזה דוחה. ממש עשה לי רע. אני יכולה לתת לזה הסברים, שניהלנו שיחות עמוקות על אמנות ועל הנפש ואז היא הביאה את הדבר הזה משום מקום ומחוץ לקונטקסט, ולא הייתי מוכנה לזה וזה לא היה הוייב שלי בכלל. יש גם קשר לרצון שלי לסמוך, יש בי באמת כמיהה לסמוך על אנשים, ואיזה אמון שהם רוצים בטובתי. דבר מסוכן לכתוב שחור על גבי הכלוב. יש לי אינטואיציות חזקות שאני סומכת עליהן והולכת על פיהן, ואני לא מכניסה את עצמי למצבים שיכולים באמת לסכן אותי, כך לתחושתי. ואני כן חשדניסטית, קייר היקר היה עד לכך בזמן האחרון, על כל אישה שנייה שאני אומרת לו שאני חושדת שהיא גבר. אבל עדיין, יש בי איזה רצון לסמוך. לא יודעת, היא הייתה לי קשה ההקלטה הזאת.
בסוף אמרתי לה שזה לא היה לי נעים (אני כזאת ילדה חמודה ומתוקה ששומרת על הגבולות שלה ומתעקשת לעמוד עליהם. מי זאתתת). היא התנצלה מאד ומחקה את ההקלטה. היה לי חבל שהיא מחקה, רציתי לשמור ולעשות עם זה אמנות. בכל מקרה, הסיבה שאני מספרת את כל הסיפור הזה, היא כי זה היה נורא מבלבל, בגלל שזה גם חירמן אותי. זה חירמן אותי שהיא כביכול לקחה ממני משהו שלא נתתי לה, שהיא חצתה את הגבול שלי. וביחד עם החרמנות גם בא גועל עמוק. אני פתאום נזכרת שבאותה תקופה התעסקתי הרבה בשילוב הזה בין גועל לחרמנות, שמלווה אותי כבר שנים בחלומות על נשים שבעמדת סמכות מעלי שמנצלות את המעמד ומנצלות אותי מינית, וזה תמיד מאד מעורר אותי ומאד מגעיל אותי.
גם לפני שנה כשיצאתי עם ל', ושכבנו והיא שאלה אם היא יכולה לעשות לי פרקטיקה מסוימת, ואמרתי לה שלא, ואז היא עשתה לי אותה בכל זאת. וקפאתי לרגע ואז אמרתי לה שתפסיק. ושזה לא היה לי נעים. וימים אחר כך נזכרתי בזה וזה חירמן אותי והגעיל אותי, שהיא חצתה את הגבול שלי, וכמה שזה היה מבלבל שזה גם חירמן. היא התנצלה, וגם בפעם הבאה שנפגשנו שוב, ואמרתי שזה גם בלבל אותי ונראה לי שיש לי רצון לשחק עם הגבולות אבל רק אם נסכים על זה, והיא די נפנפה את זה ואמרה שעדיף שפשוט לא נעשה משהו שעלול לפגוע. בכל מקרה היא לא הייתה אדם לבדוק איתו בדסמ. אבל היא כן הייתה מלקקת לי את כף הרגל בצורה נהדרת.
זהו, דבר מעניין, להתחרמן מזה שחוצים לי את הגבול. האמת שזה גם מעניין שכבר הרבה זמן לא הרגשתי את השילוב הזה בין גועל וחרמנות. אולי כי אני יותר נותנת דרור למחשבות ולפנטזיות שלי בדברים שלפני כן לא נתתי והפחידו אותי. נניח כל הסיפור הזה עם אמא, וואי וואי. מקריפ לי את השועלים, שאני כותבת בסיפורים שלי על אמא, שאני מפנטזת על קשר אם-בת, מחפשת על זה פורנו. אבל כשדיברתי עם מישהי והיא כתבה לי בואי לאמא תוך כדי סקסטינג, וואי וואי הכוס שלי הרטיב. אני לומדת לחיות יותר בשלום עם הדיסוננס הזה בין להיגעל ללהתחרמן. אפילו להתחרמן מלהיגעל.
