הלכתי לשכב בדשא בשמש
עשה לי נעים
התחרדנתי
בכיתי על סבתא שלי
כתבתי
היה ילד קטנטן עם כדור ששיחק וכל הזמן עצר להסתכל עלי
פעם אחת הוא ניסה לבעוט בכדור ונפל, זה היה נורא חמוד, והתחלתי לבכות
להיות חלק מהחיים כואב ומרגש אותי באופן שלא ניתן לתאר במילים
יותר כואב ממרגש בימינו, אבל אני לא בטוחה שאני יודעת להבדיל ביניהם כרגע
שבוע שעבר בקבוצה שיתפתי ואמרתי, שאחרי חיים שלמים של להרגיש לא בסדר באופן אינהרנטי בבסיס של הקיום שלי, אני יותר ויותר מרגישה שאני בסדר, וזה כואב לי בצורה שלא תיאמן.
בסוף הפגישה מישהי שאלה אותי, למה זה כואב לך? להרגיש שאת בסדר? היא לא הבינה, כל מה שהיא מייחלת לו זה להרגיש שהיא בסדר.
אני לא ממש יודע להסביר.
למה להיות חלק מהחיים כל כך כואב לי, למה לראות את היופי של העולם כל כך כואב לי, למה לראות את היופי שלי כל כך כואב לי. כואב ומרגש וכואב. אני לא בטוחה שאני יודעת להבדיל.
