קניתי אוזניות
ולא עישנתי סיגריה
וביקשתי חיבוק ברבים
ועשיתי reaching out יותר מפעם אחת
והיה לי יום ממש אחלה
היה לי יום מדהים ביחס לאיך שהוא היה יכול להיות
לא כי לא הייתי בחרדה, לא כי הייתי עם איזה מצב רוח נעים
אבל רמות הרכות שהפגנתי כלפי עצמי בעת שהייה עם תחושות קשות או מורכבות
החמלה כלפי עצמי, להושיט יד החוצה ולבקש מקום, לבקש שיקשיבו, לבקש שיהיו איתי
במקום להישאר בבידוד
המרווח בין המחשבה האם לבקש, להוצאה לפועל, מעולם לא היה כל כך קצר
וזה נעים כשמזהות את זה מבחוץ
כשאמרתי לחברה שאני מרגישה לא מוגנת, והיא אמרה לי תראי איזה דבר מדהים, שאת מסוגלת לראות שאת מרגישה ככה
אני חושבת שהפסיכולוגית שלי גאה בי מאד, זא אני יודעת שכן
אבל יותר חשוב מזה, אני גאה בי מאד
גם אם הגוף עוד מכווץ ומרגיש לא בטוח
נוסעת לאמא שלי
אני אוהבת את הנסיעה דרך ההרים
וקניתי אוזניות שהמוזיקה תלווה אותי
אולי אכין חביתה כשאגיע
ואחבק אותי מאד
אני נזכרת במה שכתבתי, נדמה לי אתמול, על לא לדעת לאן הדרך מובילה אותי, אבל לדעת שאני צריכה להיות בדיוק איפה שאני עכשיו, להרגיש בדיוק את מה שאני מרגישה עכשיו.
הראש שלי מתפתה לחשוב על העתיד, לשקוע בפחדים. לשם שינוי אני לא נותנת להם מקום, אולי אני צריכה, אולי הם יהיו צוהר להרגשת כאב שמבקש להיות מורגש. אבל אני פשוט יודעת שאין מה לחשוב על העתיד, אני צריכה להיות איפה שאני עכשיו, להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו, וזה יוביל אותי לאן שזה צריך להוביל אותי. ואין לי ספק שאני בדיוק איפה שאני אמורה להיות עכשיו. לא בטוחה אם אי פעם הרגשתי ככה. זו תחושה בהירה וחדשה, ומרגשת.