אני לא צריכה ליצור את יצירת חיי
אני לא צריכה ליציג את יצירת חיי
אני לא צריכה ליצור את יצירת חיי
אני לא צריכה ליצור את יצירת חיי
אני לא צריכה ליצור את יצירת חיי
הימים האלה ככ ארוכים
להתיש את עצמי גם מנטלית לא מועיל לי בשום צורה
אני בימים שצריכה מלא אישורים
מלא מבט חיצוני
תגידו לי שאני עושה טוב, תגידו לי שאני עושה טוב, תגידו לי שאני עושה טוב
תגידו לי שאני עושה יפה, תגידו לי שאני עושה מחבר, שאני מקרבת אלי ולא מרחיקה, שכשאני מרחיקה זה עדיין מעניין ומעורר רגש, שאני מרגשת, שאני מעניינת, שזה לא מחרוד, שזה לא מגעיל, שאני עושה דברים עמוקים, משמעותיים, שאני גורמת להם להרגיש רגשות עמוקים, מורכבים, שאני גורמת לכם להתחבר לעצמכם, אמאלה תגידו לי שאני גורמת לכם להתחבר לעצמכם ואני אמות בשקט (עד היצירה הבאה שתגרום לי לרצות למות)
תגידו לי שאני עושה טוב אמאלה הקולות האלה אמאלה זה על ספידים וזה רק הולך להחריף אם לא אעשה משהו להתייחס לזה.
אוקיי אני עייפה מדי עכשיו אבל אולי התחלה של זה תהיה, מה יקרה אם יהיה לא טוב? לא יפה? אם רק ארחיק את הקהל ולא אצליח לקרב? אם הם לא יבינו וואטדהפאק אני עושה ולמה גרמתי להם להגיע ולראות את החרא הזה? מה יקרה אם זה יהיה בינוני? לא מרגש? מה יקרה?
אני מגיעה לקבוצה שלי אני צריכה ללכת לבכות על דברים אחרים עכשיו
סתם האמת שזה הכי מקום לבכות על הפרפקציוניזם המשתק ועל תסמונת ילדת הפלא שלי (זה דבר? בטח יש לזה שם)