היא סיפרה על ההיא שהיא נדלקה עליה אחרי שהיא ראתה את האמנות שלה, את הכנות
קיוויתי שהיא תתאהב גם בי אחרי שתראה את הכנות שלי
אפילו שבמובן מסוים גם לא בדיוק
היא הייתה באזור אז בילינו יחד
הראתי לה את מה שאני עובדת עליו בסטודיו
היא אמרה שזה מדהים
על כמה רגעים שכמעט בכתה
ישבנו ודיברנו וכתבתי הערות שאמרה
התרגשתי להראות לה
היא מתוקה מאד, באמת נשמה יפה
אחר כך המשכנו לדבר ואמרתי על המפגש איתה, שהוא פתח בי דברים, שהחיבור הזה מיוחד לי
והיא אמרה שגם לה, שזה מורגש, ההדדיות
ושהיא חשבה שאולי בסופש הרגשתי משהו
והשפלתי מבט וחייכתי ואמרתי שבאמת אני מרגישה משהו
היא אמרה שהייתה לה תחושה, ושהיא יודעת שבטח היה לי מורכב עם זה שהיא הייתה עם מישהי אחרת
היא גם אמרה שהיו רגעים שהיא גם הרגישה משהו, רגעים של אינטימיות
היא לא אמרה מעבר ולא שאלתי, אם היא עדיין מרגישה, אם זה עבר, הרגשתי שזה לא היה נכון לשאול, ואם היא הייתה רוצה היא הייתה משתפת, ושאולי זה רק יעשה את זה מורכב יותר כי היא עכשיו במשהו עם ההיא שהוא לא ברור לה
היה הרבה רוך בשיחה הזאת, ומגע, היא מאד אדם של מגע, זה נעים לי, כי גם אני מאד אדם של מגע אבל זה לא טריוויאלי לי ליזום אותו בהיכרויות חדשות, וגם בכלל, אני צריכה שהצד השני מאד יזום עד שזה נהיה לי טבעי גם
שמחתי מאד שדיברנו על זה, ועל האופן שבו היא העלתה את זה. חשבתי לפני כן אם להעלות את זה, וגם תוך כדי השיחה חשבתי אם להעלות את זה ואז נלחצתי מאד, ולא רציתי לדבר על זה באופן כפוי, אבל איך שהיא העלתה את זה היה מאד טבעי
אולי בעצם הרמתי להנחתה עם זה שאמרתי שמיוחד לי החיבור
אבל אני לא נופלת ללשפוט את עצמי
בכל אופן שמחה על האופן שבו דברים עלו
אמרתי שאני מובכת
היא אמרה אני יודעת, או אני רואה
ואז אמרה שגם היא קצת
היא באמת נורא מתוקה
לפני כן סיפרתי לה על ההבנה שלי, לגבי דפוס המשיכה לנשים אלימות
ואחרי שנושא הרגשות בינינו עלה אמרתי שאני רוצה להגיד משהו אבל הוא קצת מביך אותי, וגמגמתי
ואז היא אמרה מה, שהרגשת שהדפוס משתנה ואת נמשכת למישהי לא אלימה?
וצחקנו צחוק גדול
לא טריוויאלי לי החיבור הזה והיא באמת מאד מתוקה
המשיכה שלי אליה לא שורפת ומכלה, יש בה משהו רגוע ומסקרן, חשה בתוכי משיכה ללצלול לאוקיינוס, או להתלטף ברוח, ולא להישרף בלהבות
היא אמרה שהיא תגיע בטח בקרוב שוב לעיר
לא אמרתי לה שאני מגיעה למרכז הרבה, לא נורא, אני אראה אם יעלה רצון או משהו
אמרתי שאשלח לה טקסט שכתבתי, ואותי שרה. אולי אני אשלח לה עכשיו את הטקסט אחרת זה לא יקרה, מצד שני אני לא יודעת כמה בא לי פתאום, יש בו משהו מאד אלים ומאד של התקופה שלפני התקופה הזאת
אני משערת שאם יקרה בינינו משהו הוא יקרה מעצמו, אולי over time
אני אשמח להיות גם חברה שלה, אפילו שזה עשוי להיות מורכב, אצטרך לבדוק
היא אמרה שעוררתי בה השראה בסופש, שכשהיא נדלקה על הבחורה ההיא שכתבתי עליה בתחילת הפוסט, היא אמרה לה שהיא לא רוצה להיות בכלל בתקשורת איתה
זה באמת מיוחד מה שעברתי מולה בסופש, ואיך שיכולתי להיות גם עם הרגשות שלי ולעבד אותם, וגם לא להרחיק את עצמי ממנה לגמרי
אמרתי לה על הרגע שהלכתי לשבת ליד המים בסופש והתבודדתי והייתי עצובה, ואז היא הגיעה. היא אמרה שהיא ידעה שם שאני עצובה בגלל זה, ותכלס אני שיערתי לעצמי שהיא יודעת. זה היה רגע יפה שלי עם עצמי, ישבתי ושרתי לעצמי שירים מהלב ובכיתי.
באמת משהו מיוחד איתה
מעניין מה יהיה ההמשך
אולי רק אפגוש אותה פעם ב הרבה זמן באירועים האלה
צלעתי את דרכי הביתה ועכשיו סופסוף הגעתי למיטה
הרחתי את דם הוסת שלי כל היום ואני פוחדת שגם אחרים הריחו
יום ממש פאקינג ארוך מדי ואני מרגישה ריקנות
שוב הריק הזה
מילאתי אותו עם אוכל
ועכשיו זה בעיקר עייפות
עשיתי חזרה מאוחרת והיא גמרה אותי, כשדברים עוד חסרי וודאות ולא ברורים לי זה קשה לי נורא, אני מרגישה כישלון, אפילו ששום דבר במה שאני עושה הוא לא כישלון, אני עובדת כל כך קשה וואו, אני כל הזמן עובדת ועובדת, וחושבת וחושבת, ועושה עבודה משמעותית, ונמצאת בתהליך. והיום היא אמרה שזה מדהים, אז כנראה שאני עושה משהו נכון. זה בסדר להישאר בפשטות. ודברים ימשיכו להתבהר לי.
אולי זה בסדר לחזור אל הריק כל פעם אחרי. זה גם הגיוני, באמת זה הגיוני, שאחרי שאני שופכת את הלב בסטודיו דרך הגוף אני מרגישה מרוקנת. ועכשיו להיות בריק. ללמוד לא לפחד ממנו.
מחר אני קמה מוקדם מדי לעוד חזרות.
טוב די אני מפסיק לחשוב על הדברים.
סך הכל היה יום לא רע.
אה גם אחרי השיחה איתה הרגשתי איזה חוסר שקט ששייכתי לריקנות. אולי כי היא הלכה והייתה שיחה שהייתי בה מאד פגיעה. הלכה והשאירה אותי פגיעה. אני חושבת שעדיף שלא אוסיף אותה באינסטגרם כי אז אני אהיה עסוקה בעלות סטוריז ולראות אם היא ראתה וזה סיוט שאני לא רוצה שוב לקחת בו חלק. אבל אולי כן אוסיף. אני לא רוצה להפוך לאובססיבית כלפיה. טוב אני הולכת להתפגר במיטה.