אני כל כך מתרגשת אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי
הסתכלתי עכשיו בסרטונים והרגשתי סופר חסרת ביטחון
כנראה גם בגלל שיחה שהייתה לי אתמול עם חברה שהיא אמרה שהיה לה נורא אינטנסיבי לצפות בי, חוסר נוחות ברמות לקום וללכת (למה שאלתי בניסוח הזה?)
היא אמרה שזה לחץ לה על מלא טריגרים
אבל
היא גם אמרה שזה גרם לה להסתכל על עצמה ולחשוב, אולי אני צריכה ללכת לטיפול?
שזה אחר הדברים הכי מטורפים שאי פעם אמרו לי על האמנות שלי
שאני אגרום למישהו ללכת לטיפול? בגלל משהו שביצעתי עם הגוף שלי, אפילו לא מילים שאמרתי? זה פסיכי
מנסה להזכיר לעצמי
שאני לא רואה את התמונה הגדולה
אני לא יודעת למה אני עושה את מה שאני עושה עכשיו
אני לא יודעת למה זה מול קהל
אני לא יודעת מי יראה ואיפה זה יפגוש אותם
אני בעיקר לא יודעת איפה זה יפגוש אותם, מה אנשים יחוו
גם לחוות דברים קשים זה חלק חשוב באמנות
(היה לי רגע אתמול אחרי מופע של חבר שהיה קורע מצחוק, ששמעתי אנשים מדברים על איזה מדהים היה, וחשבתי לעצמי, למה אני לא יכולה לעשות דברים מצחיקים?)
מנסה לזכור
שאני עושה עכשיו את מה שאני עושה
כי הדרך הובילה אותי לכאן, לנקודה הזאת
ואני הולכת בה
אני נענית למה שמבקש לצאת החוצה
אתמול חברה אמרה לי
את נותנת עכשיו מתנה למי שמגיע
זה נורא קשה להכיר בזה
במיוחד עכשיו שאין לי מוח מתפקד כמעט ואני כל כך כל כך מתרגשת
תכף יש לי פגישה עם הפסיכולוגית ברוך השם
זה היה רעיון טוב לקבוע איתה פגישה ביום של הבכורה
מנסה להבין איך לחזור לגוף, להתקרקע בגוף
מנסה להבין אם לזכור את אלוהים יכול להחזיר אותי לגוף
שלא אעלה בטעות גבוה מדי
הנטיות שלי לאש ולרוח שהן מעלפות
רק צריכה גם אדמה פה
אני לא בטוחה אפילו מי מגיע היום
השותפות שלי האהובות שלי מגיעות
עוד שני חברים
המורה האהובה שלי
חברה מהצבא
אני לא זוכרת מי עוד
יאללה
