אני חושבת שהחוויה שלי עד כה היא שכשמישהי מתחילה להיות בעניין שלי, אם היא קוראת את הטקסטים שלי היא מתחילה להתאהב. או לפחות נהיית ממש ממש בעניין.
היא התחילה לקרוא אותי וכתבה לי שהיא ממש מתרשמת, ואז המשיכה לקרוא ואמרה שאני גאונה, ושהיא רוצה להכיר את כולי. שזה היה חמוד, אבל גם, כאילו, גורם לי לנוע באי נוחות. להכיר את כולי, אממממ זה יותר מדי קרוב מדי נשמה שלי. אני לא בטוחה אם ואיך להגיד את זה, אני לא רוצה לייצר הרתעה, מצד שני לא עדיף להגיד איך מרגישות? אני לא יודעת אני כבר כל כך מבולבלת מכל החיים שלי. הרבה מהזמן אמרתי יותר מדי את מה שאני מרגישה, ואז פעמים אחרות לא מספיק, אני לא מבינה איך להתנהל עכשיו. אולי לחזור למה שמרגיש נכון עכשיו? אנאערף.
דיברנו על להיפגש היום ונגמר לה התחבצ מוקדם אז היא הציעה שאבוא אליה, ותהיתי אם זה יותר מדי לי. היה לי ממש נוח שאני גם לא אספיק לתחבצ ושלא הייתי צריכה להחליט לבד. בכמ יש עוד פקטורים, כמו שזה מאוחר, ואני אחרי יום ממש ארוך. אם זה היה בשעה נורמלית ואם הייתה לי אופציה לחזור הביתה אם הייתי רוצה כי זה היה קרוב יותר או מוקדם יותר אז אולי הייתי מרגישה אחרת. אני נוסעת בסופש למרכז אז לא יהיה עוד סשן מזמוזים עד שבוע הבא אני מניחה. אולי אני אצטרף מחר לאיזה פיקניק שהיא עושה. היא חמודונת, היה לי כיף אתמול. מנסה לא לחשוב על זה שאני מרגישה שזה עם תאריך תפוגה. למרות שכן היו אתמול רגעים שהרגישו לי כמו חיבור אמיתי, מהסוג שמרגש אותי אתמול. אולי אני חושבת על זה יותר מדי, איידונו. היה לי נחמד התשקותיות שהייתה בינינו.