רואה את הקול שלא מוכן, לא מוכן לעשות טוב, לא מוכן לתת שידברו אליו יפה, שרק רוצה לכעוס ולרטון ולהילחם ולהדוף ולהרחיק
אל תתקרבו אלי עם מילים טובות, אל תתקרבו אלי עם רוגע ושלווה, אל תתקרבו אלי עם להאט, עם להיטיב, אל תתקרבו אלי
אל
כמו מכור
שצריך עוד מנה ועוד מנה
אני רואה את הלופ הזה
ואני לא רוצה ולא יכולה לעצור אותו
וגם אני עייפה
אני עייפה
רוצה לומר על השלט שהיא אמרה לי בסוף
על החוסר שקט שהיא זיהתה בי עכשיו. היא לא אמרה את זה, אני השלמתי, ואולי זו לא ההשלמה הנכונה, אבל השלמתי שאולי צריך עכשיו לשבת בשקט, לתת לעצמי שקט, אבל אולי זה לא תגובת הנגד הנכונה לחוסר שקט
והשלט שהיא אמרה, להתחיל לדבר אלי במילים טובות, נחמד, יפה, גם אם זה באופן יזום, והדבר הראשון שחשבתי עליו זה משהו שאני אכנס הביתה ויברך אותי לשלום, יגיד לי שלום, אני אוהבת אותך
איך מילאתי את הלוז היום
אוף
הרגשתי לא נעים אז אמרתי כן
לא יודעת מה לעשות עם זה
עם הקול שלא נעים לו, וגם יש קול שרוצה לעזור לחברות שלי, אבל גם הרבה קול שלא נעים לו
אני עייפה
עייפה
כל כך לא בא לי ללכת עכשיו ללימודים
מרגישה עוד יותר אבודה אחרי הפגישה עכשיו
אולי לעשות לאט?
מרגישה התחלה של חרדה