להפסיק לקרוא אותך.
אני מתחילה לזהות, אני הולכת אלייך כשמשעמם, כשאני רוצה ריגוש. כשריגוש נצרך, אני הולכת לקרוא אותך. בד"כ בלילה מאוחר, כשאני נמנעת משינה. הולכת לקרוא כדי להתעצבן. כל המילים שלך מעצבנות אותי.
למה כל כך מעצבן אותי הדברים שאת מעידה על עצמך?
לא עצבן אותי ככה לפני אנשים שמעידים על עצמם דברים, ככה נדמה לי לפחות. למה אני מתעסקת בך.
כשריגוש נזקק אני הולכת לקרוא אותך. כשאני רוצה להתעצבן.
מזכירה לי את הנשים האלימות, את ט', תכלס אני לא אופתע אם גם מ'. אלה הנשים שאני הכי נמשכת אליהן. את ש' אלוהים כמה מעצבנת היא הייתה. איזה דפוס בלתי נסבל של נשים.
אני עייפה עכשיו. בא לי להמשיך לכתוב את הספר שלי אבל אני מרגישה שזה מאמץ בשבילי. זה לא בא לי בקלות, מרגישה שאני צריכה לסחוט את זה ממני חלק מהזמן וזה לא נעים לי. אבל אני כל כך נהנית לקרוא את זה, חוזרת שוב ושוב לעמודים שכתבתי. בראש ובראשונה אני כותבת את זה לי, כי אני רוצה שיהיה את הספר הזה בעולם. אני רוצה לקרוא אותו. הוא מעניין אותי, מגניב אותי.
