שדה פרחים

כלום לא משנה

אם בראש שלי היא חושבת שאני מגעילה, פתטית, עלובה

זה בכלל לא משנה מי היא

היא בכלל לא משנה

זה רק המקום בתוכי שמחפש מי שיאשר לו

אני עייפה

עייפה

עייפה מלחפש ולמצוא בחוץ את המקומות שמאשרים לי את תחושת הערך העצמי האפסית שלי

עייפה מלהרגיש ככה בעולם

חסרת זכות קיום, פחות מזבל

גם זה לא אמיתי

אבל זה מרגיש הכי אמיתי

אני עייפה מלהלחם בעצמי

אני עייפה מלהלחם על עצמי

מישהו רואה את זה?

מישהו רואה אותי?

אין לי כוחות להחזיק את עצמי לבד יותר