שדה פרחים

ברפלקציה על דברים שנאמרו לי בשבוע האחרון, על מי שאני, על הלב שלי, על היופי שלי.

איך אני מפסיקה לחשוב שאני אדם נורא? איך אני מפסיקה לחשוב שמגיע לי להיענש? שלא מגיע לי טוב?

אחרי השבועיים האחרונים זה שוב מהדהד חזרה לב'. אשמה על סיום הקשר שלנו. אני לא מצליחה להתמקד בפרטים רציונלית, זה פשוט גוש של אשמה ולהרגיש שאני בנאדם רע שפגעתי בה ועשיתי לה דברים רעים.

אבל זה לא רק היא, מן הסתם. זה כל החיים שלי. מרגישה שככל שעובר הזמן אני רואה את זה בצורה בהירה יותר, ובחודשים האחרונים זה חזק מאד. רואה כמה יש בי גרעין פנימי מאד חזק, שמרגיש כמו אדם נורא. שכל הזמן עושה טעויות והטעויות האלה כל הזמן פוגעות.

אז איך אני יכולה לקבל את כל היופי שאנשים מהדהדים לי? זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה. אני אפתית לזה. במיוחד בתקופה האחרונה שאני אפתית בכללי, רק הדברים הרעים מחזיקים, רק הדברים הרעים מרגישים כמו אמת.

אני רואה, יש לי יכולת להתבונן, אני יודעת שזאת כנראה לא אמת. אני יודעת את זה. אבל זה כל כך מרגיש אמיתי.

לפני כמה ימים חברה אמרה כלאחר יד שיש לי לב ענק. זה הפתיע אותי. זאת אפילו לא מישהי שאנחנו כאלה קרובות. יש לי לב ענק? איך היא יודעת?

אני מחפשת סימנים בעיניים שלי, אלה עיניים של אדם טוב, נכון? זה מבט של אדם טוב, נכון? כמו שאני יודעת לזהות אנשים טובים בפנים שלי, אפשר לראות על הפנים שלי שאני אדם טוב, נכון?

כמה פעמים אני יכולה להגיד שאני עייפה מזה. אבל אני עייפה. זה מרגיש כמו שלשלאות ברזל כבדות על הגוף שלי. על הגפיים, מסביב לבטן, מסביב לצוואר. כל צעד שאני עושה בעולם הוא עם השלשלאות האלה. אני כל כך רוצה לשחרר מהן. אני לא יודעת איך.