פעם הסופשים היו שקטים בעבודה
ואז התחילו לבוא אנשי האמצע שבוע שמרעישים לי את הקומה
במיוחד אחת בלתי נסבלת ורועשת כל כך
תוהה לעצמי, איך אנשים הופכים להיות בלתי נסבלים? בכולנו יש גרעין אהבה, איך זה מתקלקל כל כך?
סתם אני יודעת איך
בכל מקרה
אני סוגרת את עצמי בחדר שלי ורואה סיינפלד במחשב
מחכה שיפנו לי את המטבח כדי שאוכל לאכול
כל פעם שנכנסת לשם כל כך פאקינג רועש
*
משהו ששמתי לב אליו מאז שחזרתי להיות יותר בכלוב לאחרונה
כמה מהר אני חוסמת גברים שפונים אלי
כל מי שכותב לי דוחה מעפן פטרוני וכו אני ישר חוסמת
זה נחמד לי, לא להיכנס למשא ומתן עם אף אחד
אני יודעת באיזה יחס אני מעוניינת ואין לי עניין בלתת ניסיונות למי שאין את ההיגיון הבסיסי להבין איך מתייחסים לבני אדם
ואין לי עניין להסביר את מה שאני טוענת או מרגישה
לחסום זה ממש קל
וחוסך ממני אינטראקציות מיותרות בעתיד
אני משערת שזה כך בגלל שאני לא מסתובבת עם גברים, אין לי את הטולרנטיות לאידיוטיזם שלהם שיש לרוב הנשים. הסבלנות לי היא על אפס כשזה נוגע לגברים זרים באינטרנט, וגברים במציאות טיפה מעל האפס
אני תוהה אם אני מפסידה משהו בזה
אני בהחלט לא חושבת
אני מעודדת את כל הא.נשים להבין איך ראוי בעיניהם שיתייחסו אליהם ולא להתפשר על פחות
Cheers
