שדה פרחים

יצא שסיפרתי לפסיכולוגית על כל מיני דמויות של נשים

ואחרי שסיפרתי לה על כל הדברים שאני עושה לאחרונה, ועל התגובות הנדהמות של אנשים, היא אמרה

את מבינה שגם את דמות?

אמרתי שלא, רוב הזמן לא, אפילו שאני יודעת שיש אנשים שאני דמות בשבילם.

זה מוזר לחשוב שאני דמות בשביל מישהם בעולם כש80 אחוז מהזמן אני נאבקת בלא לשנוא את עצמי. כלומר שונאת את עצמי 80 אחוז מהזמן. לא יודעת למה אמרתי 80 ומה קורה ב20 האחרים, המספרים האלה מאד שרירותיים.

אם אני נוטה למקום של להבין שאני דמות אני לרוב פוחדת להיכנס לסחרור של אגו טרמפ ושיגעון גדלות ומאניה. לא יודעת איך להכיר בעוצמת שלי בלי לפחד ממאניה. 

זהו אני הולכת לסיים להכין רשימת סדרות לבחורה שמוצאת חן בעיניי עם קורונה ואולי להפריז ולהפחיד אותה. ואז אני אשלח לה והיא לא תענה 24 שעות ואני אחשוב שוב שהיא שונאת אותי. שלום.