חלום שלישי או רביעי בשבועיים האחרונים שאני מעירה את עצמי בכוח כי הוא מפחיד ומטריד
חלמתי שאנשים פולשים לי לבית, שודדים
התחיל מאישה פיליפינת שהופיעה בחלון במטבח של אמא שלי וזרקה פנימה דבר קטן מתכתי
פחדתי לגעת בו אבל הרמתי אותו והוא דקר אותי עם מחט, פחדתי שהיא מורעלת מהחמאס אז התחלתי לחפור בתוך כף היד שלי והוצאתי דם סמיך שהיה במרקם של קטשופ שהתקשהה, בורדו כהה וגושי. עושה לי צמרמורת לחשוב על זה.
אחר כך עוד ועוד אנשים שנכנסו מהחלון במטבח ולא הצלחתי לעצור אותם, הם באו לשדוד את הבית, וניסיתי להתקשר לאח שלי שיבוא לעזור לי נגדם כי הייתי לבד בבית, הוא היה עם אמא שלי איפשהו, בשלב מסוים הגיע המנהיג שלהם, איש בריטי בן 50, שאלתי אם הוא המנהיג והוא אמר שלא אבל התנהג כמו אחד, ופחדתי שיגנבו לי את המאק החדש מהחדר אז רצתי לחדר והחבאתי אותו, אבל אחר כך מישהו כן מצא אותו, והצלחתי להתקשר לאחי והתחננתי שיבוא, ואז ניסיתי להגיד למנהיג שאמא שלי חולה בבית חולים והוא איתה עכשיו, לא הייתי בטוחה אם זה נכון או לא אבל ממש ניסיתי לשכנע אותו, ובסוף הוא די השתכנע ואמר לשאר האנשים ללכת. בשלב הזה הערתי את עצמי.
האנשים שנכנסו היו יחסית רגועים, חוץ מהאישה הפיליפינית בחלון שבסוף לא נכנסה, ואישה רוסיה מבוגרת עם שיער לבן ועיניים מפחידות שעישנה סיגריה ואז חוררה את החלון עם הסיגריה וזרקה אותה פנימה, היא נחתה בתוך צנצנת עם מים וזה היה מן מה נה בננה שהיא לא הצליחה לפגוע בכלום. ואז היא זרקה עוד סיגריה, ואני לא זוכרת אם היא או אני עשינו שהיא תפגע בצנצנת אחרת עם משהו אלכוהולי ואז הייתה אש ממש גדולה בתוך הצנצנת, ולקחתי את הצנצנת ונופפתי עם האש כדי לנסות להרתיע אותם, ואחכ האש הייתה גדולה והפחידה אותי אז ניסיתי להחניק אותה עם צלחת מעל הצנצנת. בעצם אני חושבת שקודם החנקתי את האש והיא לא הצליחה להיעלם, ואז עם האש הנמוכה יותר ניסיתי להרחיק אותם. גם הפיליפינית הייתה עם עיניים מלחיצות והיא הלכה בהתחלה ואז חזרה שוב. הדבר המתכתי שהיא זרקה היא כמו הראש המעוגל של נעץ, ומתחתיו מודבק בדרך לכ הגיונית בורג קטן, והקצה של הבורג היה זה שדקר אותי.
אני זוכרת גם כשרצתי לחדר להחביא את המאק היה שם בחור, הוא לא היה אגרסיבי, בכללי חוץ מהנשים שהיו מחוץ לבית ולא נכנסו, נדמה לי שרק גברים נכנסו פנימה והם לא היו אגרסיבים, יותר שקטים ומהוססים לפרקים ונחושים לפרקים לבצע את המשימה. אולי נחושים לבצע את המשימה אבל מהוססים שלא יודעים איך לעשות אותה נכון, אני חושבת שהם לא רצו לפגוע בי אבל זה פשוט היה המצב. אז הבחור שהיה בחדר שלי ניסה לקחת כל מיני דברים מהשולחן, תמונה מהקיר, תכשיטים מהילדות שלי בקופסת תכשיטים וגם שהיו תלויים על הקיר, וכל דבר סוגשל לקחתי חזרה והתחננתי שלא ייקח לי את הדברים.
לפני כן היה איש אחר, מבוגר רזה ונמוך, עם שיער לבן ופנים לבן אדומות, וחיוך קצת ביישן קצת מטריד, שלקח את המאק הקטן של אמא שלי (אין לה במציאות), ואז המנהיג אמר שאין להם צורך במקלדות אז הוא מחזיר את המאק, ולקחתי ממנו את המאק ואז אמרתי מצטערת אני חייבת לעשות את זה, זה לא יכאב לך, והרמתי אותו וזרקתי אותו מהחלון של המרפסת ליד פינת העבודה של אמא שלי. לא רציתי להסתכל ולראות אם הוא נפגע, הנחתי שהוא נפצע ושסתם אמרתי שזה לא הולך לפגוע בו.
המנהיג אמר שאין מה לעשות, זה המצב עכשיו, ומי שלא מבין את פניי הדברים לא מבין את חומרת המצב. כלומר שהמצב של המלחמה אומר עכשיו איש איש לעצמו ובוזזים וגונבים מה שאפשר. שיש היררכיות חדשות עכשיו וצורות חדשות של התקיימות.
וואו איזה פירוט. זה היה ממש מטריד שפולשים לי לבית ואין אף אחד שיעזור לי. גם העובדה שהם היו לא אגרסיבית אבל נחושים והתעלמו מההתחננויות שלי עד הסוף היה מטריד. כאילו זה פשוט המצב עכשיו, זה מה שקורה, עכשיו בוזזים אותך ואנחנו אפילו לא צריכים להפעיל כוח כדי שזה יהיה המצב. זה פשוט המצב. זה היה ממש מטריד והערתי את עצמי, לא יכולתי יותר עם התחושות האלה.