כתבתי פה דברים והם נמחקו
נראה לי לא בכדי
בשורה התחתונה אני מפחדת
אני לא בטוחה ממה אני מפחדת
הקלישאות הרגילות?
להתקרב למישהי? לתת למישהי להתקרב אלי? בגלל זה אני בהתקרבות התרחקות התקרבות התרחקות הזה?
כי אני מפחדת?
יש בי קולות שעולים שיותר קל לבד, פחות מלחיץ, פחות מסובך, פחות סיכוי לפגוע
תמיד זה הולך ללפגוע, כמעט תמיד
יש בזה משהו שמרגיש אציל יותר מלפחד להיפגע, אני, אני לא פוחדת על עצמי, אני פוחדת על אחרים
אולי עדיף לדאוג לעצמי לא?
כל הזמן לחשוב עליה, איך היא מרגישה, איך אני גורמת לה להרגיש, ומתוך זה לכייל את המערך הרגשי שלי
מעייף, מעייף מאד
היא אמרה לי אתמול שהיא מאד רצינית לגביי
אמרתי לה שאני פוחדת כל פעם שהיא מתרחקת, גם כי היא סיפרה לי כמה היא הייתה מתרחקת תמיד מכולן, ואמרתי לה שאני פוחדת, והיא אמרה, אני הולכת להגיד משהו שיישמע אולי אינטנסיבי, אבל אני מאד רצינית לגבייך
וזה היה מרגיע וגם מלחיץ, זה הכניס אותי למקום שלא ידע איך להגיב, פחד לפגוע, פחד שאני לא באותו מקום ושאני לא יכולה להגיד לה אותו דבר
מאיפה כל זה הגיע לפתע?
אני לא רוצה לעורר את זה שוב בעוצמת הזאת בכך שאכנס לזה, זאת סכנת הלופ
אני ממש עייפה
חזרתי ללמוד אתמול ועכשיו בדרך ללימודים
אנחנו לא מצליחות ללכת לישון נורמלי
אני לא רוצה להיכנס ללופים
אבל אולי זה גם חלק מזה, ההתנגדות ללופ
להזכיר לעצמי שאני איתי?
איך אני נמצאת איתי בלי להתנתק מהסביבה? איך להיות איתי בלב רך?
אולי אני צריכה כמו צב רגע להיכנס פנימה ולהיות עם עצמי ואז אוכל גם לצאת החוצה
בעיקר להיות עם הפחד אולי?
יכול להיות שלהיות איתי אומר להיות עם איך שאני מרגישה?
להיות עם הפחד, שזו התחושה שיש עכשיו (למרות שנראה לי יש עוד כל מיני לפרקים, תסכול, כעס, ניתוק)
ולהסכים לא לדעת, לא לדעת מה לעשות
להסכים לא לקחת אחריות עליה ולהיות בעצמי, בתחושות שלי, בצרכים שלי, במה שאני זקוקה לו