זה פשוט תמיד עניין, לא? אהבה
להביע אהבה, להביא אהבה, להיות ככה חשופה ולאהוב מאד, זה תמיד עניין. בטח כשהצד השני לא באותו המקום באותו הזמן. היא לא הייתה באותו המקום? היא הייתה תוך כדי יום שלם של טיסות, מי יודעת בכלל. ואולי לא צריך להתייחס לאיפה היא הייתה או לא אלא לאיך אני בתחושות שלי.
איך אני? כשאני אוהבת ומרגישה שהצד השני לא מביע חזרה בדיוק כמוני ובאותה עצימות אני נסגרת. אני נכנסת למקום מעניש, אני רוצה להעניש. הופ הנה שוב מחשבה על טינדר. כבר הגענו לזה שאני נכנסת לטינדר כשאני מרגישה חסרת ביטחון.
הנה אמרתי לה תגידי לי אם את צריכה ספייס ממני עכשיו. זאת מלכודת? אני לא יודעת. אני מרגישה שכבר זמן אני לא פועלת בצורה מודעת. מה זה לפעול בצורה מודעת? לא להיסחף רק אחרי האינסטינקטים? אני לא יודעת.
אני עייפה. היה יום ארוך. חשבתי שאבשל משהו למחר אבל למי יש פאקינג כוח. תכף יש לי פגישה עם הפסיכולוגית, זאת תהיה הזדמנות טובה לדבר על דברים. איזה דברים? ואיך מדברים אחרי יום כל כך ארוך?
הנה אני שוב נכנסת למקום סגור?
אני יכולה לראות כמה קל אפשר לרכך אותי, בהרבה אהבה וחיבה ורוך
הנה היא לרגע הראתה כלפיי רוך ואני מרגישה שאני יכולה להתחיל לבכות
בעצם הלב שלי מרשמלו רך מאד ואם רק יתקרבו אליו ברוך כל הקוצים יכנסו חזרה
אני מצליחה לראות שהיא עכשיו במקום שקשה לה
וזה הגיוני
אז היא מרוחקת
אולי גם היא צריכה רק חום ואהבה
ושיהיו רכות עם הלב שלה
וככה החומות ירדו שוב