מה שהורג זו הבדידות?
למי אני מספרת כשאני רוצה לסמם לעצמי את המוח?
למי אני מספרת כשאני שונאת את עצמי ושונאת את הקיום?
למה בכלל אני רוצה סמים?
יש רגשות שקשה לי להרגיש עכשיו?
אני מרגישה ייאוש
אובדן אמון
יותר מהכל אובדן אמון בעצמי אולי
אולי זה רק לכסות על אובדן אמון בעולם, אובדן אמון באלוהים
לפני כמה זמן אמרתי לבייב שאני לא מאמינה באמור, אני לא חושבת שאנחנו אמורים לקבל שום דבר
והיא אמרה שהיא צריכה להרגיש שיש דברים שהם לא הוגנים
שזה לא הוגן השיט שהיא עברה בילדות שלה למשל
שזה לא הוגן השיט שאני עברתי
ואני חושבת על זה הרבה
על זה שאני לא נותנת לעצמי להרגיש שדברים לא הוגנים
כאילו הכל עלי
הכל עדיין עלי
אני מחזיקה דמעות עכשיו
אני מחזיקה איתם הרבה
היום חשבתי שאני חרמנית כמו אחרי שסבתא שלי מתה
ואולי זאת המלחמה
אולי המלחמה משפיעה עמוק יותר משחשבתי
אני לא נותנת לדברים לגעת בי עמוק, בתור התחלה אני מנתקת את הקשר בין פני השטח לעומק ונשארת בפני השטח
ככה אני מרגישה, מנותקת מעצמי
מרגישה חצי מתה
מרגישה כל כך רחוקה ממני
אני לא יודעת איך להתחיל להרגיש את גודל הפחד
את גודל המשבר
גודל אובדן האמון באלוהים
יותר קל לשנוא את עצמי, להרגיש שאני לא מתפקדת כמו שצריך, לכעוס עלי
יותר קל מאשר לכעוס על כל השאר
הכל מנוהל, הכל מנסה להיות תחת שליטה, ואז אני סובלת מכאבי גב מטורפים
ואז אני סובלת מחרדה איומה
היום הכל מרגיש לא קשור
החיים שלי מרגישים לא קשורים אלי
הסטרס שאני חיה, מרגיש שלא אמור להיות ככה
היום אני רואה גם התנהגויות שהתנהגתי עם בייב מתוך חוסר מודעות
ניסיונות לגרום לה לקנא, למה? זא אני מבינה אותי שם, אבל היום דברים נראים לי אחרת
כמה חוסר אמון בעולם שדברים קורים ומסתדרים מעצמם, כל הזמן תחושה שאני צריכה לנהל ולהחזיק ולשלוט
לנהל את עצמי, את הרגשות שלי
אני כל כך מותשת
אני מתגעגעת לתחושות פשוטות יותר
קיום פשוט יותר
אני לא יודעת מה לעשות
ונמאס לי לעשות
אני לא רוצה להיות בעשייה, אני לא רוצה
אני רוצה פשוט להיות