אולי אנחנו פשוט לא צריכות להיות יחד, אני לא יודעת
אני כל הזמן מתעצבנת עליה בזמן האחרון
היא כל הזמן מרגישה לי רחוקה או שלא דחוף לה לראות אותי ואני מתעצבנת מזה ומדברים שהיא אומרת ואז אני מתרחקת ואז היא אוכלת סרטים על זה שהתרחקתי למרות שבכלל היא זאת שהייתה רחוקה בהתחלה
או משהו
מן מעגל בלתי נסבל
אני לא יכולה עם החרא הזה
וכן אני כועסת עלייך אבל בגלל סיבות שגורמות לי להרגיש משוגעת
כי חשבת לבוא בשבת ולא בשישי למרות שהצעתי לך לבוא לבלות איתי את הסופש, בגלל שאנחנו גם בראשון עושות חזרה אז את צריכה לישון אצלי גם בשבת
כי את לא רוצה להיות איתי יומיים? זה יותר מדי בשבילך?
ובכלל בא לי לבטל את החזרות, לא בא לי שתעבוד איתי, זה יותר מדי, אם זה מעצבן אותך שאנחנו נפגשות מסיבות לוגיסטיות אז לא צריך, ובכלל, בואי נעשה כמו שאת רוצה, להיפגש ספונטנית, כלומר את לא תשאירי לי זמן בלוז שלך ואני לא אשאיר לך זמן בלוז שלי וניפגש פעם בשבוע כמו הלונג דיסטנס שאנחנו.
היא אמרה שהיא מרגישה שאני כועסת עליה, אמרתי שאני מרגישה כל מיני דברים. מה אני אגיד, אני כועסת עלייך אבל מסיבות שגורמות לי להרגיש משוגעת וגם אין לי כוח או זמן לדבר על זה עכשיו, ונמאס לי לנהל את הקשר שלנו בטלפון ולדבר על הדברים האלה בטלפון?
וואי אני ממש עצבנית. אני כל הזמן חוזרת לשיחה של אתמול ולמה שהיא כתבה לי שעצבן אותי. לבדוק כל פעם מה זה היה ואם אני משוגעת שהתעצבנתי ככה.
אני מרגישה כמו מטרד בלוז שלה חלק מהזמן. כאילו זה לא ברור שהיא רוצה לפגוש אותי. כאילו לפגוש את החברים שלה משמעותי לה באותו אופן. לא יודעת.
טוב התחלתי לבכות במקום לכעוס. למה היא לא רוצה להיפגש איתי? למה שבכלל תגיד את הדבר הזה על הסופש? פתאום קולטת שאין לה בכלל מושג אם אפשר להגיע אלי בשבת במהלך היום, אז היא חשבה לבוא בערב? מה נסגר? ובכלל שהצעתי לה לבוא איתי בשישי לעזור לי לקנות דברים והיא אמרה שכן, ואז היא אומרת שהיא תבוא בשבת בכלל בלי להתייחס לזה, אני לא מבינה את ההתנהגות שלה. זאת התנהגות כל כך מעצבנת. והיא אמרה שהיו לה ריבים על זה עם כל הבנות זוג שהיו לה. וואלה יופי. הנה שוב כעס.
והיום פעמיים כתבתי לה דברים של קרבה והיא פשוט התעלמה מהם. אז היא לא היחידה שמנסה להושיט יד ומקבלת כתף קרה. אין לי כוח לזה. זה מרגיש שאני פשוט עוד אחד מהדברים בלוז שלה. היא לא עוד אחד מהדברים בלוז שלי, היא מקבלת עדיפות, אני מתחשבת בקיום שלה כשאני קובעת דברים, כשאני חושבת על השבוע שלי. זה לא מרגיש כאילו אני שיקול אצלה.
אין לי כוח בכלל לקרוא את מה שכתבתי פה, אני פשוט עושה פרסם. לא יודעת אפילו למה אני מפרסמת פה, לא בא לי שאף אחד יקרא את זה ובטח שלא יגיב. אבל בשבילי זה כנראה חשוב.