אני פשוט מותשת
מתפוצץ לי הראש
היו לי אנרגיות לעשות דברים ללימודים אבל כל הסיפור איתה הוציא לי את כל האנרגיות מהגוף ומתפוצץ לי הראש
השותפות שלי מארגנות דברים לקמפינג מחוץ לחדר שלי ואני לא מצליחה להתרכז
אני לא חושבת שזה אמור להיות כל כך קשה אבל אני לא יודעת, אולי זה קשיים של התחלה, אולי זה קשיים של לא הייתי הרבה זמן בזוגיות והשנתיים האחרונות היו מהקשות בחיי
אני מרגישה עייפה ואפתית
עכשיו (השבוע) זה מרגיש שהיא עושה כל מיני דברים כדי לא להיות חלק מזוג, ואולי היא לא יודעת מה זה אומר להיות חלק מזוג, ואולי מה שהיא רוצה מזוגיות זה לא כמו מה שאני רוצה מזוגיות, שזה בסדר
אבל אני לא חושבת שהיא יודעת מה היא רוצה מזוגיות. אני לא יודעת אם אני באמת יודעת. אני יודעת שהשבוע אני מרגישה די חרא עם איך שהיא הייתה איתי, תוך כדי שהייתי חולה גמורה ונתפס לי הגב עד כדי חוסר תפקוד. ומה אפשר כבר לומר למישהי שמרגישה כל כך אשמה שהיא מאכזבת אותי ומרגישה כמו בנאדם גרוע ונורא. זה לא משנה לי, זה לא העניין, אני לא מחפשת להוכיח אותה. משנה לי מה אנחנו רוצות מהמערכת יחסים הזאת ומה עושה לנו טוב ומה לא עושה לנו טוב ומה אנחנו רוצות לעשות עם זה.
אני לא מצליחה להרגיש שום התרגשות מזה שהיא באה מחר. שום התרגשות מזה שהיא מבלה איתי סופ"ש ראשון בדירה שלי, או מזה שאני סופ"ש ראשון בדירה מזה שלושה חודשים בערך. אבל בסדר, אני מותשת, אני גמורה, ומתפוצץ לי הראש. לכי לישון כבר.
אני חושבת שאדבר איתה לגבי העבודה ביחד, אם היא חושבת שעדיף שנפסיק עם זה. אולי זה יעליב אותה.
אמרתי לה שאני רוצה שהיא תהיה איתי בזה, והיא אמרה שהיא איתי בזה, שאם היא לא הייתה היא הייתה כבר בורחת מזמן. הרגשתי משוגעת בימים האחרונים עם איך שהרגשתי חרדה, עד שהבנתי שאני לא משוגעת וזה לא סבבה שאני ארגיש ככה. אני תוהה אם עדיף לגמור את זה ולחסוך את כאב הלב שיבוא בהמשך, או שזאת ישורת כזאת מחורבנת שצריך לעבור ואז נבין אחת את השנייה יותר טוב ויהיה בסדר.
אני בחיים בחיים לא אומר לה את זה, או לפחות אני מקווה שאני בחיים בחיים לא אומר לה את זה, כי הדרך היחידה שאני אגיד לה את זה הוא ברגע ממש אכזרי, אבל מי יודע, אולי היא פשוט לא יודעת איך להיות ביחד עם מישהי. אולי ההורים שלה דפקו אותה עד כדי כך שבני אדם פשוט לא ירגישו לה בטוחים אף פעם עד לרמה שהיא יכולה לחלוק חיים עם מישהי. אני כותבת את זה ואני יודעת שא. זה ערימת שטויות, וב. ברור שזה תהיות שיש לי על עצמי. ואולי זה פשוט לא מתאים, אני והיא. אני שונאת את זה שהמוח שלי הולך לשם כל פעם שקשה, כל פעם כזאת מרחיקה אותי קצת ממנה והדרך חזרה נהיית ארוכה יותר ויותר.