שדה פרחים

לא יודעת אם אני צריכה להוציא את כל הדברים או פשוט ללכת לישון

ביאסת לי תצורה

אני שונאת שאני מלאה באגו ולא יכולה להגיד לך שנפגעתי ושאני כועסת ושאמרתי עזבי בואי נוותר על היום במקום להגיד יאללה

אבל אולי אני פשוט מוצפת מדי ועייפה מדי ולא היה לי מקום להכיל את המקום שאת נמצאת בו עכשיו, שהוא "לא 100 אחוז יכולה להתחבר"

למה את עושה כזה ביג דיל מלהיות ביחד? מה לא הגיוני בזה שהיה לי יום ארוך ואני עייפה ומתגעגעת אלייך ואנחנו בקושי, אז שארצה לבוא אלייך?

גם בכזאת נוןשלנטיות היא אומרת את הדברים כאילו זה לא פאקינג מאמץ בשבילי לבוא, לבקש מאחי שיקפיץ אותי אלייך ולקחת מחר בבוקר מונית לעבודה, אחרי שכל היום עבדתי ותיזזתי ונסעתי ממקום למקום

אבל רציתי לבוא ועל הזין שלי המונית מחר פשוט רציתי לראות אותה

אז אני אומרת לה שאני אצא עוד 10 דק ואם זה סבבה ואת מתחילה לשאול מתי אני אגיע ואם אני אצטרך לישון ישר, אז אני צריכה לשאול אותך אם את רוצה שאני אבוא? שוב אני צריכה לשאול אותך אם את רוצה בי. מה זה שווה שאת אומרת לי שאת אוהבת אותי ושאני הבנאדם הכי חשוב לך אם שוב ושוב אני מרגישה כמו משהו שמפריע לך בחיים. עכשיו אני קולות שגם בכלל לא הערכת את המיליון הצעות שלי היום לבוא לקחת אותך ולשים אותך ולדאוג שלא תהיי לבד הערב.

אז אמרתי לה עזבי בואי נוותר. היא אמרה שהיא לא מרגישה שהיא יכולה להיות באינטימיות, היא לא רוצה להתכרבל במיטה ואז ללכת לישון, היא רוצה לראות סדרה וטו הנג, אז אמרתי לה עזבי. אני עייפה. לה אין יכולה לבוא לקראתי ואני לא יכולה לבוא לקראתה. אז נשארנו כל אחת במיטתה, כלומר אני במיטה של אחותי בת החמש. אין לי כוח לשום דבר מזה. מניחה שזה טוב שנשארתי בבית, ועדיין. הכל פה מעצבן ופוגע.