בא לי לעשן ובא לי למות
אני תחרותית הרבה יותר מדי בשביל להתחיל מחדש את ספירת הלא מעשנת כלום שנה ותשעה חודשים
זה בלתי נסבל חוסר האפשרות to self medicate בלי סיגריות ובלי סמים, ולשתות אלכוהול למטרות האלה תמיד הרגיש לי רע
מה האפשרויות שלי תגידו לי? אין לי אפשרויות. הוקעתי התנהגויות של הרס עצמי אבל המחשבות השורשיות שלהן לא נעלמו. כאן המקום ללמוד דרכי התמודדות אלטרנטיביים? לעשות נשימות? מישהו רוצה להגיד לי זה שנעים יותר מסיגריה או ג'וינט?
אני משערת שזה נובע גם מעייפות קיצונית של השבועות האחרונים, שהחמירה השבוע. החרדה מובילה לחוסר שינה שמובילה לחרדה.
האימפולס עולה לי בגוף ואני עוצרת אותו, היום כבר לא היה לי כוח להלחם ב8 בבוקר בחדר חזרות כשאנחנו תולות פסל מהאוויר ואני מכבה ומדליקה ומכבה ומדליקה ומכבה ומדליקה את האור. אז גירדתי את הזרוע עד שמשהו קצת נחלש בפנים. אני מתגעגעת לסיגריות בזמן האחרון ברמות. אני ממש משתדלת לא לעשות רומנטיזציה, לא לבהות במעשנים, לא למלא מלוא ריאותיי כשחולפים על פניי, לא לדמיין איך לפמפם 4 סיגריות ברצף עכשיו יעשה משהו שקט. מה שבטוח זה שאני לא אחזור לעשן בגלל אישה. זה ברור לי בכל החודשים האחרונים. לא לחזור לעשן ולא להתאבד בגלל אישה. רק כדי להשקיט את הזמזום הטורדני של מחשבות השנאה העצמית. אף פעם לא בגלל אישה.
נכנסתי עכשיו הביתה וקלטתי חברה של השותפה שאני יודעת שמעשנת אז הלכתי לבקש ממנה נייר גלגול ופילטר, נזכרתי בתחליף טבק שהבת זוג שלי הכינה. במצב הנוכחי של דודא כל כך רצינית לסיגריה לא נראה לי שזה יטיב, א. בגלל שזה לא עונה על הצורך בשיט, ב. בגלל שאני פוחדת שזה רק יגביר עוד יותר את הצורך.
אחרי 8 שעות בסמינר מייגע שביליתי את רובו בלשחק סוליטר בטלפון ובמחשב לסירוגין, הגעתי הביתה חמש דקות לפני פגישת זום של קבוצת לימוד שאני חלק ממנה. לא הייתי מבריזה ממנה אבל עכשיו עוד יותר לא כי בת הזוג שלי מעבירה את הפגישה, ומי יודע מה זה היה מעורר אם הייתי מבריזה. נבר מיינד כמה היא גרמה לי להרגיש מעפן על כל ההתייחסויות הלא תומכות כשאני הייתי צריכה להעביר סדנה. חשבתי להגיד לה שאולי אני לא אהיה עם מצלמה כל הזמן, כי התעוררתי ב5 בבוקר עם מחשבות טורדניות ולא הצלחתי לחזור לישון, ואז ביליתי מיליון שעות בסמינר, אבל פחדתי שגם זה יעלה רגשות שיש לי 0 מקום להכיל כרגע. עדיף לשתוק ולסבול, זאת כרגע המסקנה שלי בזוגיות הזאת. כלומר מהחיים שלי. כרגע לא מרגיש שמשהו טוב יוצא מלהגיד את הרגשות שלי אי פעם לאף אחד.
אה וגם דרכתי על ביוב בשוק ומאז אני מרגישה מגעילה. ביי.
