לפני רבע שעה סיימתי להכין הכל למחר. מהבוקר הייתי בריכוז והחזקה והם כמובן לא נגמרו. ב7 בערב התחלתי לאבד את זה וליילל ברחבי הבניין כמו טינה מ Bob's Burgers. ההגשה מחר באזור 11, מרגיש שיש מיליון דברים שצריכים לקרות לפני. אבל עשיתי את הרשימה הכי מסודרת שעשיתי בחיי, הכנתי את כל כל מה שצריך והיה אפשר להכין לפני, וניסיתי להעביר כמה שיותר אחריות הלאה מחר. לכל אחת יש רשימה של דברים שהיא צריכה להביא ולעשות בהקמה. מקווה שנספיק לעשות ראן לפני כי בעצם עשינו רק ראן אחד עד עכשיו, ולא בתצורה הנוכחית של ההעמדות והפעולות והתאורה.
המוקד הוא הטקסטים, ואני תוהה אם הם יצליחו לעבור. אם הקסם יצליח לעבור. איכשהו בטעות נראה שיש מופע, אבל מדובר בסקיצה של דבר מה. הייתי כל כך עסוקה בטכני בימים האחרונים שאני כבר שוכחת את המהות. מה המהות? לא יודעת. אבל כשאני עומדת מול קהל משהו קורה, כשאני עומדת מול קהל עם המילים שלי משהו קורה. שוב ושוב יש לזה עדויות. הפעם אני עולה על במה בצורה מאד שונה משעשיתי עד כה בלימודים, ללימודים אני כמעט ולא מביאה את הטקסטים שלי. והפעם יש גם תלבושות ותאורה, ויותר מהכל - עוד שתי אנשות מתוקות שיגידו איתי את המילים שלי. למה הן שם? אני הייתי צריכה אותן, או המילים? לא ברור. נראה לי שכולנו.
עד עכשיו עשינו יפה, כל מי שהשמעתי לה אמרה והתרגשה. האמת שגם אנשות מעטות שראו אמרו שיפה. כמה קמאי הצורך שיראו מה שעשית ויגידו שיפה. ברגע הזה הולך לעזאזל העובדה שאני סטודנטית ואני כאן ללמוד את עצמי ואת היוצרת שאני. קשה לזכור את זה כשיש 60 עיניים עלייך. כל מה שאני רוצה זה שיגידו לי וואו אחרי שאני יורדת, שיביטו בי בעיניים המהופנטות. המבט המהופנט הזה ממכר. הכוח להפנט אנשים הוא ממכר.
אי אפשר לגשת עכשיו ללמה אני עושה משהו מזה. אני עושה אותו וזהו זה. האם הקסם יקרה או לא, אין לדעת עד הרגע שנופיע, ובכל מקרה נלמד מהרגע הזה הרבה. אני אלמד ממנו.
הדלקתי לי דוד לאמבטיה בבוקר, אני אלך עכשיו לאכול. יש שקט מסוים אחרי שסיימתי לסדר הכל למחר. יהיה טוב.
