שדה פרחים

לא ישנתי טוב

לא הצלחתי להירדם, החום, המחשבות על המופע, על הזוגיות

התעוררתי כעבור פחות מ6 שעות שינה שבשבילי זה כלום ושום דבר, עם כזאת מועקה בחזה של חרדה שמוגברת מחוסר שינה, ואולי גם עם הרפס

כל השלוש שנים האחרונות יצא לי הרפס מלחץ הרבה פעמים, אבל תמיד ברגע האמת שהייתי צריכה להופיע הוא הלך לו

אולי הוא עוד ילך לו עוד יום שלישי

בכל אופן אני גמורה, יש לנו יום ראשון של גנרליות ואני צריכה לנהל אחריו חזרה לחוצה בזמנים, ואז להישאר לעזור במשהו שאני שונאת לחברה שאני עוזרת לה עם התערוכה שלה

ועכשיו הבתזוג כתבה לי שהיא חשבה לבלות את הסופש בחיפה הרחוקה ממני עד מאד בגלל שיש שני אירועים שח חברות שלנו שהיא ממש רוצה ללכת אליהם, ושאלה מה אני חושבת על זה, כשהיא יודעת שאני לא רוצה ללכת, בין היתר כי זה באמצע שבוע המופעים

בום חץ ללב

לא בילינו יחד את הסופש הזה, וסופש הבא זה הסופש לפני שהיא טסה לשלושה שבועות. מה? למה זה לא עולה על דעתך שזה הסופש האחרון לפני שאת טסה? את לא רוצה מעצמך לבלות אותו יחד? אז אמרתי שזה הסופש לפני שהיא טסה וזה יבאס אותי, והיא אמרה נכון את צודקת זה באמת הסופש. ועכשיו היא כותבת על כמה היא מבואסת, ושיניתי נושא, והיא אמרה שהיא צריכה עוד מקום לתחושות שלה לגבי הסופש. אין לי מקום לתחושות שלך לגבי הסופש עכשיו.

אני כל הזמן רוצה להגיד לה שאני צריכה שהיא תתמוך בי ב200 אחוז עכשיו ותהיה פה בשבילי, בגלל שאני מופיעה 3 פעמים בשבוע וחצי הקרוב, אבל אני נמנעת. זה מרגיש שאסור לי לבקש את זה. זה כאילו לבקש ממנה משהו שהיא לא מסוגלת לו ולא הוגן בשבילה. כאילו אין לה לתת לי את זה וזה אפילו לא הוגן שאני אבקש.

אין לי זמן ומקום לחרא הזה עכשיו. אין לי.