נזכרתי לפתע בהתחלה, כמה חודשים לתוך הקשר, היינו אצלי בסופש, שכבנו בבוקר, היינו לבד בבית ונתתי לגוף שלי לזוז ולהוציא קולות כמו חיה. נהימות גרוניות של חיה יצאו ממני. אולי התפרקתי בבכי אחר כך, אני חושבת, אני לא בטוחה. הסקס היה מה שחיבר בינינו בהתחלה, היה ברור שהוא יהיה טוב וחזק עוד לפני שנגענו אחת בשנייה. ועכשיו מה. הוא פשוט לא קורה, אלא אם אני עושה שיקרה. היא זורקת לפעמים דברים כמו הבית שנקנה ביוון. אני צריכה שהיא תיגע בי. כבר נהיה קשה להגיד דברים כאלה, הכל נשמע כמו ביקורת, הכל נשמע כאילו היא לא מספיק. אני תוהה אם מישהי מאיתנו צריכה לשחרר אותנו מהדבר הזה. אני חושבת שאני מדחיקה את כל החרא שלנו עכשיו בימים האלה של לפני המופע, ואז כשהכל יגמר היא טסה לשלושה שבועות. אני יודעת לאיזה תהומות של ריק אני יכולה להגיע אחרי שאני מסיימת פרויקט, ועכשיו היא גם לא תהיה פה. אני חושבת שזה יהיה רע. אולי בגלל זה המחשבות שלי נודדות למקום שלי לקבל הכרעה לפני שהיא טסה, כי אני יודעת כמה הולך להיות לי קשה אם נישאר במצב הביניים הזה, של ממש רע אבל גם לא עושות כלום לשפר אותו. קשה לי לומר אני צריכה אותך בימים האלה. זרקתי לה משהו, שאני צריכה שהיא תתמוך בי בשבוע וחצי האלה יותר מהרגיל. אולי היא פשוט לא יודעת מה זה אומר כשאני אומרת לה תתמכי בי. אני לא יודעת למה זה גורם לי לבכות ככה עכשיו. הפירוט הזה של מה זה אומר לתמוך בי. להגיד לי באמצע היום שאת אוהבת אותי, או מה שלומי, או שאת חושבת עלי. להרים אלי טלפון כי את רוצה לדבר איתי. שאת תעשי את כל הדברים האלה מעצמך בלי שאצטרך להגיד לך. הנקודה הזאת של להגיד את הדברים היא זאת שמפעילה כל כך, להגיד לך איך לתמוך בי ואיך לאהוב אותי. זה כואב לי עכשיו.
לפני 3 חודשים. 18 ביוני 2024 בשעה 5:14