שדה פרחים

אני אמורה לנסוע מחר לחברתי בחיפה, היא אמרה שהבתזוג שלה אולי תהיה וזה עשה לי תחושה קצת meh. עלתה לי המסיבה שיצאנו אליה ארבעתנו לפני כמה חודשים. מעניין מתי זה היה, ינואר? תחילת פברואר, הלכתי לבדוק. 5 חודשים. קטע, כי זה היה אחד הדברים הגרועים הראשונים שקרו בזוגיות שלנו. כמובן ששבועיים לפני כן היה את אירוע הנטישה הגדול שהיה באמת מהאירועים הגרועים הראשונים. התחושות שעלו לי שקשורות למסיבה העלו את המחשבה, כן, אני באמת לא סולחת לה על כלום, אבל למה שאסלח.

קשה להסביר מה קרה שם, כי התחושות היו פשוט כל כך עמוקות, איזה משהו עמוק ננגע שם שקשה להסביר. תחושת חוסר שייכות עמוקה, שאני לא חלק, שלא רואים אותי. הפסיכולוגית שלי הבינה מאד מה חוויתי שם.

הכל היה מאד לא בתנאים שלי. עבדתי למחרת ב8 בבוקר, יצאנו למסיבה הרבה יותר מאוחר ממה שרציתי, הן איחרו ברמות ולא ענו לטלפון, ושלושתן עשו אמדי ואני נשארתי סאחית. חושבת ששתיתי כמה שוטים של ערק, כן, זה השפיע עלי לזמן מסוים, ולקחתי גם ריכוז של גת שהיה מחריד.

לחשוב על כל הדבר הזה מכווץ אותי. כבר להיות בסיטואציה שהן עושות סמים, ואני לא יכולה לעשות, לא נעימה לי. סמים זה תמיד מורכב לי. אני לא יכולה לעשות בגלל סיבות שלא קשורות אלי אישית, אבל סמים זה בכל אופן תמיד מורכב לי, מערכת יחסים מורכבת. אז זה כבר השאיר אותי בחוץ. ואז זה התחיל להשפיע עליהן במסיבה, והיא התחילה להשתחרר ולהכנס לזה, ולרקוד עלי מינית, ואני לא הייתי בזה. וגם החברות היו בזה, ואחת מהן, הבתזוג של החברה, עם אנרגיה מינית שיצאה החוצה והייתה לי ממש לא נעימה וחודרנית. יכול להיות שפשוט ככה אני חוויתי אותה וזה לא משהו שהיא עשתה, אבל הרגשתי לא בנוח איתה. כל הזמן ניסיתי להיות שם ולהיכנס לזה, נעתי בין להיות איתה ואיתן לבין לרקוד עם עצמי, שזה משהו שאני אוהבת. כל הזמן ניסיתי למצוא חיבור, אבל בעצם הייתי בניתוק די רציני הרבה מהזמן. לקראת הסוף הבתזוג ממש רקדה עלי מינית וזה היה לי יותר מדי, והיא אולי קלטה, לא זוכרת אם אפילו אמרתי, והיא אמרה אם את רוצה תרקדי איתי, אני לא אזום פשוט את תבואי אלי. ואז הלכתי לרקוד רחוק מהן עם עצמי, הייתי צריכה ספייס, והצלחתי להיכנס לזה, ואז פתאום היא באה אלי ושאלה אם היא יכולה לרקוד איתן צמוד. השאלה הזאת ממש בלבלה אותי. לא הבנתי למה היא שואלת את זה, אם הכוונה היא לא כוונה מינית. הייתי מבולבלת ואמרתי כן, רק אל תתנשקי איתן. ואז היא הלכה וניסיתי לחזור לעצמי, ואז בשלב מסוים פתחתי עיניים וראיתי אותן רוקדות צמוד ואותה עם החיוך שלה וזה עשה לי רע ברמות שקשה לי להסביר. זה הרגיש מיני ולא מותאם ולא בסדר. וזהו אני נכנסתי לניתוק קיצוני, השעה הייתה כבר 4 ומשהו והייתי צריכה לקום ב7 לעבודה, והן רצו להישאר ואני לא, אבל בקושי יכולתי לתקשר משהו. לא יכולתי להסתכל עליה ולא יכולתי לדבר והיא פשוט אמרה בואי נלך באיזשהו שלב. זה היה לה אירוע ממש ממש קשה, היא הרגישה שאני כועסת עליה ושאני עושה לה טיפול בשתיקה, שזה טריגר רציני בשבילה. בבית במיטה אמרתי לה קצת מה קרה וממה נפגעתי והיא חטפה התקף חרדה. ישנתי בערך 20 דק באותו לילה.

קשה לי להסביר כמה הרגשתי לא חלק כל הלילה הזה. אבל הציפיות שלי לא היו כלפי החברות, הן היו כלפיה. אחרי העבודה אחי הקפיץ אותי אליה, ובדרך אליה גיליתי שהן עוד אצלה והן מתכננות תוכניות, והיא אמרה שהן הולכות לעשות משהו ואם בא לי להצטרף. זה פשוט הוסיף עוד עלבון לכל החרא, שקבענו שאני באה אליה והיא לא טרחה לקחת אותי בחשבון בתוכניות שלה. לחשוב על כל זה מעורר בי תחושות קשות.

זאת בעצם המהות של הקושי שלי בזוגיות שלנו, כמה אני מרגישה לא נלקחת בחשבון ולא חלק. זזה הגיע למצב שהיא פוגשת חברה ואני מכווצת. היא לא מספרת לי כלום על החיים שלה, על מה שהיא עושה במהלך היום, ואז אני מגלה כדרך אגב שהיא עשתה משהו, פגשה איזו חברה, וזה מכווץ אותי ברמות. כל הסיפור הזה של המסיבה פשוט לחץ על הדברים האלה כל כך חזק, הכניס אותי לתגובה של ניתוק כל כך קיצוני. ברור לי שהיו שם דברים שהייתי צריכה להתנהל בהם אחרת. נניח תיאום ציפיות יותר הגיוני מראש לשעות שבהן אני מצפה להיות במסיבה, כשלמחרת אני עובדת. או להבין עם עצמי שאני לא רוצה להיות הסאחית היחידה שלא עושה אמדי כשהן כולן על סם שמחרמן אותן וגורם להן לאהוב. לא דיברתי אפילו על זה שזה הסם שהיא לקחה כשהיא עשתה אורגיה עם חברים שלה וככה בגדה באקסית שלה.

לא יודעת בכלל מה נכנסתי לפינה הזאת. התחושה שלא לוקחים אותי ואת הרגשות שלי בחשבון, שהיא באה אלי ושאלה אם היא יכולה לרקוד איתן צמוד והרגשתי ככ מבולבלת, ואחכ לפקוח עיניים ולראות אותן שלושתן והיא נהנית ומבסוטה ומתמסרת. זה עשה לי כזאת חלחלה. נגעלתי ממנה. אני פגועה ממנה, עדיין, מכל החרא שהיא עשתה לאורך 9 חודשי זוגיות. כל האופנים שבהן היא הרחיקה אותי ושמרה על העצמאות שלה על חשבון הביחד הזוגי, כל הפעמים שהיא בחרה בעצמה על פניי. אני פגועה ולא סלחתי. ואני לא סומכת עליה שלא תפגע בי שוב.

לפני כמה שעות התחלתי להרגיש לא טוב כלפיה, ולא הצלחתי להבין מה קרה. ואז קלטתי שאני מצפה לפעם הבאה שהיא תאכזב אותי, שתגיע ממש בקרוב. גם התחושה שאני לא יכולה לכתוב לה הרבה, כי זה מעיק עליה והיא ביקשה שלא, וזה גורם לי פשוט לצנזר את עצמי ולא לחלוק איתה כלום, וכבר מוציא לי את החשק לספר לה דברים. וגם זה שהצעתי שנדבר בוידיאו כל שלושה ימים בזמן שהיא בארהב, ומחר היום השלישי, ואני יודעת שהיא לא תגיד כלום ולא תיזום כלום. היום היא כתבה לי הודעות אוהבות, ועל פניו זה מה שביקשתי ממנה, שתגיד לי כשהיא נזכרת בי באמצע היום באהבה, אבל כבר הייתי ככ סגורה אליה שזה לא התקבל בשום מקום. 

בזמן האחרון היו שני מקרים שלחצו לי ממש על הכפתור. אחד שאמרתי לה שאני רוצה להציע לחברה שלנו לעשות קמפינג בזמן שהיא בארהב, והיא אמרה חצי בצחוק אבל גם לא שאני עושה לה דווקא וקובעת דברים שהיא גם הייתה רוצה לעשות, בזמן שהיא לא נמצאת. חשבתי שזה הזוי ברמות, ושאני כל הזמן מציעה לה לעשות דברים כיפים ביחד, אז היא אמרה לא קמפינג, לא הצעת תאריך ושנעשה ככה וככה, ואמרתי לה אבל גם את לא, אם את רוצה לעשות אז תציעי, למה אני אמורה ליזום הכל. זה הפעיל אותי ברמות, בגלל שכל התחושה שלי כבר תקופה היא שרק אני יוזמת הכל והיא לא יוזמת כלום, אז איך היא אומרת דבר כזה? היא הרגישה שאני לא רואה את מה שהיא מרגישה, ושאני יכולה להקשיב למה שהיא מרגישה ולנסות להבין איתה למה היא מרגישה ככה במקום להתעצבן או איך שלא הגבתי. הדבר השני שקרה ממש לפני שהיא טסה, ובסוף הוביל למלחמה קרה של איזה 4 שעות, היה שהיא ביקשה שאקח איזה בגד איתי חזרה הביתה, ואמרתי לה לא בגלל שאני חוזרת הביתה עוד הרבה זמן ואני לא רוצה להסחב עם זה. והיא אמרה שהוא קל וקטן וביקשה בכל זאת, ואמרתי שלא מתאים לי, והיא ממש התבאסה עלי. עד שהיא מצליחה לבקש טובה, משהו ממש קשה לה, אז אני אומרת לה לא. התבאסה. בי זה ממש פגע כי זה גרם לי להרגיש שהיא לא רואה את כל הדברים שאני כן עושה בשבילה, וזה המון. שבגלל שהיא לא מסוגלת לבקש כלום, בפעמים הבודדות שהיא כן מצליחה אני חייבת להגיד לה כן אחרת היא לוקחת את זה ממש קשה. נכנסתי למקום ממש פגוע ומנותק ולא הצלחתי לתקשר כמעט כמה שעות. ממש נפגעתי.

לא זוכרת מה עוד רציתי להגיד, לפתע התעייפתי מאד. אני תכלס מרגישה רחוקה ממנה עכשיו, ואני חושבת שזאת האחריות שלי לנסות להתקרב אם אני מרגישה רחוקה, כי אנחנו בזוגיות ואנחנו אוהבות אחת את השנייה והיא לא קוראת את המחשבות שלי, ואם אני צריכה שהיא תעשה משהו או תביע כלפיי משהו אני יכולה לבקש אותו. מצד שני אני כל כך למודת אכזבות ומצפה שהיא תאכזב אותי, גם בתגובה שלה, גם בחוסר אקטיביות שלה והידיעה שהיא לא תיזום מעצמה שום דבר כדי לנסות לראות אותי. טוב אני הולכת לישון. מרגישה אובססיבית לדברים האלה, כל הזמן חושבת עליהם וכותבת עליהם, לא מצליחה לשחרר. לא מצליחה לסלוח. לא מצליחה לסמוך.