סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שדה פרחים

מקום להניח את מחשבותיי
לפני חודשיים. 9 ביולי 2024 בשעה 5:05

שוב חלמתי שרודפים אחריי, הפעם זה היה פושעים ואנחנו היינו fbi, כנראה בגלל כל הסדרות. לפחות זה היה בתוך מקום תת קרקעי כזה, כמו ארמון נסתר, כמו הריסות שנמצאו רק שזה לא היה הריסות, משהו עתיק כזה ומרהיב וזוהר וזהוב. עם בריכות תת קרקעיות ומכולת תת קרקעית וגם סופרפארם. מעניין אם זה ביטוי כלשהו של העולם הפנימי התת מודע, הארמון הזה. הסופרפארם של התת מודע.

 

 

התחושה היא שאין מקום לכאב שלי. היא עסוקה בלהרגיש כל כך אשמה על זה שהיא פגעה, ולהרגיש את הכאב והמקום הקטן והמטורגר שהיא נמצאת בו, שאין שום מקום לכאב שלי. אני מבינה את זה, אני לא מנסה להלחם בזה עכשיו. אני רצוצה. אין לי יותר מה לתת, אין לי יותר כוחות להלחם על זה שיראו אותי. אין


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י