שדה פרחים

אני חושבת שנופל לי האסימון שאני עוברת סוג מסוים של גזלייטינג. זה מאד מבלבל. המצב הוא כזה שאם אני אומרת מה אני מרגישה ושנפגעתי אני מאשימה אותה בהכל, וזה פוגע בה, אז אני לא יכולה להגיד מה אני מרגישה. בעצם כל פעם שאני אומרת מה אני מרגישה אני מאשימה אותה בכל הבעיות שלנו. עכשיו אני לא יודעת להגיד אם זאת האמת או לא, כי זה לא מרגיש כמו האמת שלי. האמת שלי היא שאני בהחלט רואה ממה היא נפגעת וכמה היא נפגעת, ואני גם רואה אותי וכמה אני נפגעת, והיא לא. היא מרגישה שאני כל כך מאשימה אותה, היא מרגישה כל כך אשמה, חוויית החיים שלה היא כזאת שהיא מרגישה כמו הבנאדם הכי גרוע כל הזמן, שאי אפשר להגיד לה שנפגעתי ממנה, שמשהו שהיא עשתה פגע בי. כי אז אני מאשימה אותה ורק אומרת כל הזמן שהיא לא בסדר. אבל מה עושים כשזה מגיע למצב שהיא באמת כל הזמן עושה דברים שפוגעים בי, ואני נפגעת, אבל אז להגיד שאני פגועה זה להאשים אותה. זה גזלייטינג? לפקפק באמת שלי ובהאם אני עושה את מה שאני חושבת שאני עושה, או מה שהיא אומרת שאני עושה. מרגישה שזה גורם לי לפקפק באיך שאני חווה את הדברים. וזה כל כך מבלבל בגלל שהאדם היחיד שאני רוצה שינחם אותי ואת הכאב שלי באותו רגע זאת היא, אבל היא הבנאדם שמבטל את הכאב שלי לחלוטין. זה באמת מבלבל. זה גורם לי להיכנס ללופים כאלה שהמוח שלי חווה כשל. זה גורם לי להרגיש חוסר אונים. אתמול הפסיכולוגית שלי שאלה בהקשר של משהו שהבתזוג אמרה, את חושבת שהיא מודעת לזה שזה תוקפני? ואמרתי שזה מבלבל לקרוא לה תוקפנית, בגלל שהיא כל כך עדינה ופסיבית ונמנעת. קשה לקרוא לדברים שהיא עושה תוקפניים, והיא בטח שלא יכולה להכיל את המחשבה על המילה הזאת עליה. כשאני מרגישה את גודל הכאב מהדינמיקה הזאת אני מרגישה חוסר אונים וייאוש. ושוב, רוצה נחמה ממנה, אבל היא לא יכולה לתת לי נחמה. אני לא יכולה להגיד לה כמה כואב לי ושהיא תנחם אותי, כי מבחינתה אני מאשימה אותה בהיותה האדם הגרוע בתבל. הלוואי שהיא הייתה מכה אותי או משהו קונקרטי שיגיד לי עופי משם, צורחת עלי. אבל לא, זה מורכב ועדין יותר מזה. קשה לי לנשום, הגוף מחזיק את הנשימה, כשאני נושמת אני בוכה. הלופ הזה שכל פעם אני מרגישה ייאוש ואז רוצה לפנות אליה שתנחם אותי, ואז מרגישה שהיא תבטל אותי, הלופ הזה בלתי נסבל. הוא חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב בדקות האחרונות, בשעות האחרונות. הפסיכולוגית שלי אמרה לי לנסות לתת לעצמי לגיטימציה שכל מה שאני מרגישה הוא בסדר. מנסה לנשום למרות הכאב