היא הלכה לישון ואמרה לפני תכתבי לי מה שבא לך אני אקרא בבוקר. אז כתבתי ונכנסתי לזה וכתבתי מגילה של הישמור ואני לא יודעת אם אני מתחרטת על זה. אמרתי מה אני מרגישה ואיך הצורה שהיא מתנהגת גורמת לי להרגיש שאין שום מקום לרגשות שלי. והסברתי בפרוטרוט למה, תוך כדי שאמרתי שוב ושוב שאני לא מאשימה אותה בזה, ולא מנסה להוציא אותה הנבל, אלא מנסה להצביע על משהו בהתנהגות שלה ולהגיד שהוא פוגע בי. ומנסה לומר שזה שאני אומרת שהיא פגעה בי לא אומר שאני אומרת שהיא מרשעת ואשמה בהכל. ואני פוחדת שבעצם זה לא ישנה כלום, זה לא יגרום לה פתאום לראות את איך שהיא מתנהגת אלי. אני פוחדת שזה יחמיר את זה. מצד שני, מה כבר יש להחמיר? שתינו באפיסת כוחות כזאת רצינית.
ואפילו לא יכולנו להגיע לסיבה המקורית שנפגעתי, דברתי שקשורים בזה שהיא עומדת לטוס שוב עם חברה בסוף אוגוסט. ואני לא חושבת שנגיע לזה או שיהיה לה מקום לשמוע מה פגע בי. אין לה מקום. אז אני אגיד לא חשוב, פשוט תעשי מה שבא לך, תקני היום כרטיסי טיסה כראות עינייך ותעשי מה שבא לך. דיברתי עם מישהי שאמרה לי שנשמע שאנחנו נמצאות בשתי מערכות יחסים מאד שונות. כן. התחלתי להסתכל על דברים לטיול שאני רוצה. העצוב הוא שיצא לי כל החשק לעשות שום דבר איתה. אני כבר שבוע חושבת כל הזמן על מה אנחנו יכולות לעשות בחול ואם בא לי מה בא לי. ואז היא אומרת שהיא טסה לפורטוגל עם החברה, ושהיא הייתה מזמינה אותי אבל אני בטח לא ארצה. שזאת דרך מצוינת להזמין בנאדם. קשה להסביר את אופן ההתנהלות שלה וכמה שהיא גורמת לי להרגיש דחייה כל הזמן. היא כל כך פוחדת מדחייה שהיא דוחה אותי כל הזמן. יש לה חרדת נטישה כל כך עמוקה שהיא כל הזמן נוטשת אותי. אני לא יודעת להסביר למה כל כך קשה לי שהיא טסה כל כך הרבה לחול, אני לא אומרת שהיא עושה משהו לא בסדר, זה פשוט מפעיל אותי וקשה לי. כשאנחנו בתקופה כל כך נוראית והיא לא עושה זמן להתייחס לזה או לדבר איתי, לא מנסה לייצר הזדמנויות לזמנים שנעשה בהם דברים כיפים ונעימים, וטסה ומשאירה אותי כאן לבד ליותר מחודש וחצי במצטבר בתחושה שהכי קשה לנו. ואז לא מתייחסת ללטוס ביחד, לא באמת בודקת איתי אם הייתי רוצה להצטרף אליה לחברה למרות שאם היא הייתה בודקת איתי באמת סביר שהייתי רוצה, ואז מנחיתה עלי שהן עכשיו קונות כרטיסים לפני שדיברנו מילה ממה שאני מרגישה ביחס לכל זה. זה פוגע. כאילו מה עוד יש לי להגיד חוץ מזה שאני פגועה. ולא יהיה מקום להגיד שום דבר מזה היום, אז אני אגיד לה תקני פשוט מה שבא לך.
הפסיכולוגית שלי אמרה לנסות לא לעשות דברים מתוך תגובתיות אליה. אבל התחלתי להסתכל על טיסות ועל מקומות שאני רוצה לטוס אליהם. חשבתי אולי עם השותפות, אולי איתה, אולי לבד. לא שללתי עדיין את האופציה של לטוס איתה למרות שעכשיו אין בי שמץ של רצון לעשות את זה. וגם לא רצון לפתוח את האפשרות על פורטוגל, זה לא מספיק חשוב לי כדי לפתוח שוב את האפשרות הזאת להרגיש דחייה. אז אני מסתכלת על אפשרויות לטוס לבד לגאורגיה לשבועיים ולעשות רודטריפ, להשכיר רכב ולעבור בין מקומות בטבע ולעשות קמפינג. מהמעט שהסתכלתי עד עכשיו זה נראה כמו מקום מדהים, ולא יקר מדי. אני לא יודעת איך זה יהיה לי שבועיים לבדי, במיוחד בטבע במקומות מבודדים מאד, רק אני ועצמי והטבע. מצד שני אני כבר הרבה הרבה זמן מפנטזת על זה, ואולי עד שאנסה לא אדע אם זה כיף לי. אולי אפשר לשלב את זה עם שבוע עם השותפות שלי נניח, לטייל שבוע לבד ואז שיצטרפו אלי לעוד שבוע. זה מרגיע אותי לתכנן תוכניות לעתיד ולפנטז. הנטייה שלי היא לזרוק אותה לקיבינימט ולא להחשיב אותה בכלום, לא לקחת אותה בחשבון. אבל הפסיכולוגית שלי אמרה וצודקת שזה לא הבנאדם שאני, ולהתנהג ככה עושה לי רע. היא הציעה לי לחשוב מה באמת אני רוצה לעשות ולהתנהג לפי זה, ולא מתוך תגובתיות לפעולות שלה. אני פשוט מרגישה שאין לי גרם בגוף שיכול לחשוב עליה עכשיו לטובה. כל כך פגעת בי, יש לי רצון לעשות לך דווקא. לא שלטוס לבד לשבועיים זה לעשות לך דווקא. האמת שזה יוצא בדיוק ביום שהיא רוצה לטוס חזרה מפורטוגל. זה לא הבנאדם שאני, לא להחשיב את הבתזוג שלי בהחלטות שלי. אין לי כוח לחרא הזה אין לי.