כבר מזמן הייתה לי בראש המחשבה, לבחור חיים איתך זה אומר חיים עם הרבה בדידות.
אני בעיקר נעה בין קהות לעצבנות בימים אלו, אין הרבה מקום לבדידות. אבל לרגעים קטנים מה שהולך הצידה חוזר.
תוהה אם אפשר לומר גם אותו הדבר עלי. חיים שלי איתי הם חיים עם הרבה בדידות.
נגמר יום אחד מתוך שישה של הסיוט שנקרא עבודות גמר. הלכתי הביתה בשנייה שהתפניתי מתפקידים. סיימתי את סדרת הדוקו הנוכחית על בנו של סם וכת השטן ועכשיו מטריד אותי להיות בבית בלילה. עייפה. חושבת שלא אכלתי ארוחת ערב ועכשיו זה מורגש. לפחות הבטן שלי משתפרת. לרגעים אני חושבת על האפשרות להיות לא לבד עכשיו, וברגעים האלה הבדידות מתגנבת. בשאר היא שקטה, מחכה במרחק. אני אלך לישון תכף ואולי שוב אחלום על רצח או על רדיפות או משהו בסגנון, גם מחר אקום בבהלה מסוימת, חוסר נחת. אני זקוקה למנוחה בעומק ההוויה, לא יודעת איך.