שדה פרחים

היה טקס סיום שנה ואז אפטר פארטי. כל היום בכיתי וישנתי עד אז. שתיתי מספיק בטקס ועד שהגעתי למסיבה האלכוהול עשה אותי עייפה. לקח למסיבה מלא זמן להתניע ואני כבר התעייפתי והבנתי שאני רוצה הביתה אז חתכתי. האמת שחיכיתי כל השבוע למסיבה הזאת, אבל היה שם חם וכאב לי הגב וכואב לי הלב ולא נהניתי. נחמד שיכולתי ללכת. עכשיו הכל רוח בדרך הביתה. ההליכה למסיבה מהבצפר גרם לי להבין שלא יצאתי כל השנה כמעט בעיר. זה עשה לי עצוב אבל גם לא באמת, אני מרגישה לא חלק אבל אני גם לא אוהבת לצאת בעיר הזאת, לא אוהבת את האנשים, לא אוהבת לשבת בברים. הסיום שנה הזה גורם לי להבין איזו שנה פאקינג קשה הייתה. שזה הגיוני כמה סבלתי וכמה התבודדתי. איזה מזל שהשנה המזדיינת הזאת, לפחות בלימודים, נגמרה. עדיין יש מלחמה ועדיין יש כל כך הרבה חרא אבל לפחות אני יכולה קצת לנוח, קצת לנמנם את המוח. היום שוב רבנו והיה חרא, היה כל כך חרא. עולים לי שוב הזיכרונות ילדות בזמן האחרון ומתקשרים לי להווה, על איך הזיכרונות הכי מוקדמים הם שלי בצד לבד ואף אחד לא מגיע. שנוטשים אותי ואף אחד לא מגיע. אמרתי לה את זה והיא אמרה שהיא מרגישה שבהווה היא איתי בחדר ואני לא רואה אותה. מה אומרים לבנאדם שאת מרגישה איתו כל כך לבד ואומר לך אבל אני פה. מתי את פה, לפרקים. לא יודעת, לא חשוב. בא לי שהסיוט הזה יגמר כבר. שנהיה ביחד ויהיה יותר טוב או שזה פשוט יפסיק. אני לא יכולה יותר. לא יכולה יותר להיות איתה והיא מנשקת אותי כאילו אני סטוץ שהיא רוצה שיעוף לה מהבית. היא אמרה את חושבת שאני בתזוג חרא, לא עניתי, מה אני אענה. כן לפעמים אני חושבת שאת בתזוג חרא. מה זה משנה. אולי אפשר לקבל החלטה שככה או ככה החרא הזה יגמר בקרוב. כל כך הרבה לבד, וזה מפחיד, להיפרד. לא קלטתי שזה מה שזה היה הלילה הזה, לילה מלא פרידות. אני חושבת שאני אדם טוב, שאכפת לי, שאני מנסה, שאני טובה, וחכמה, ויפה, ומוכשרת, ומצחיקה, ומקסימה, וחברה טובה, ואדם נורא נאמן, ומסור, ומאד אכפת לי מכל מה שאני עושה ומכל מי שחשוב לי, ושאני אוהבת הרבה, יש לי הרבה אהבה, יש לי לב גדול עם הרבה אהבה, ורצון לתת אותה. אני חושבת שמגיע לי טוב, ומגיע לי לחלוק את הטוב שיש לי לתת. אני חושבת שזה מגיע לי. אני חושבת שזה מגיע לי. ואני כל כך רוצה לחלוק אותו, זה כואב לי, אני כל כך רוצה ביחד טוב וממלא ואוהב ומיטיב ומפרה ובטוח, ביחד טוב כזה, אני רוצה את זה וזה מגיע לי, רוצה לא כי לבד זה לא מספיק, רוצה כי זה מה שאני רוצה. אני פשוט רוצה שיהיה לי טוב, ואני לא רוצה להתבצר בלבד שלי יותר. זה כל כך מייאש ואיכשהו גם מלא תקווה