שדה פרחים

פשוט מרגישה כל כך לבד, עוד יותר כשאני עובדת במרכז ונמצאת אצל אמא שלי כל הימים האלה. מרגישה שאף אחד לא בצד שלי. אני יודעת שזה לא נכון אבל איך עוד אפשר להרגיש כשאני בוכה בוידיאו על כמה אני מרגישה לבד ואני רק רוצה שהיא תהיה איתי בזה וזה רק גורם לה להתרחק ממני יותר. ושוב אמא שלי שלא רואה שזה מחורבן להשאיר את הבת שלך לבד בבית שלך בשישי בערב בלי כלום. מרגישה כלואה בתוך מערכות היחסים האלה. צריכה חופש כל כך בדחיפות, רוצה אוטו משלי ולא להיות תלויה באף אחד ובשום מקום, לא להיות יותר כלואה איפה שאני לא רוצה להיות. רוצה להיות במערכת יחסים שנותנת לי ביטחון, ואם לא אז להיות רווקה ולחפש אותה. היום כל כך נפגעתי ובכיתי שהייתי מוכנה כבר לנסוע אליה עכשיו ולהיפרד. המחשבה על זה מכניסה אותי לדיסוציאציה. אני חושבת שאני לא מסוגלת פיזית. אני כל כך תלויה בפירורי אהבה שנותנים לי שאני נאחזת בכל דבר קטן. אני כל כך סובלת, חרדת הנטישה שלי מופעלת כל כך חזק. מרגישה נטושה כל כך. מרגישה בלי אף אחד. זה לא עוזר שאני כל יום במשרד אפור עם אוזניות כדי שאף אחד לא ינסה לדבר איתי. מרגישה שאני שורדת מיום ליום את החרדה והבדידות והצער. וכואבת לי הבטן וכואב לי הגב. ויתרתי על ארוחת ערב היום כי הבטן שלי כואבת. לא יכולה אפילו לפנטז על מישהי שתחזיק אותי ותאהב אותי, מרגישה כל כך ריקה וחסרה.