מחכה שהרכבת לנתבג תתחיל לזוז. הייתה פגישה טובה עם הפסיכולוגית בעצם. בכיתי בה הרבה אבל היא עזרה לי לחזור לעצמי שזאת הסיבה שסימסתי לה אתמול ב11 בלילה ושאלתי אם יש לה זמן היום, אחרי כמעט חודש וחצי שלא התראינו. הרגשתי שאני מאבדת את עצמי, שאני צריכה להצדיק את עצמי כל הזמן, שאף אחד לא בעדי, לא רואה שקשה לי ושאני לא מנסה להרע. גם אני לא הבטתי בעיניים טובות. וידעתי שאם יש משהו שאפשר לסמוך עליו עם הפסיכולוגית שלי זה שהיא תהיה בעדי, וכך היה. היא אמרה שהיא חושבת שאני צריכה לנסות להניח בצד כמה שאפשר את הבתזוג בשבוע הזה ולהתרכז בי, בקשר שלי עם עצמי, במה אני רוצה ומרגישה. כל הזוגיות היא מנסה לומר לי את זה, אבל טיסות לחול הן דבר מזוקק. מאורע מיוחד. כל כך הרבה משאבים מושקעים בזה. מסע של 15 שעות ליעד, כסף של חודש של קריעת תחת בעבודה.
בזמן האחרון אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי. שיש איזו יריעת פרספקט עכורה ביני לבין עצמי ואין לי גישה אלי. אתמול בטיפול אמרתי את זה ובכיתי. הרגשתי שזה בגלל שאני מרגישה כל הזמן לא בסדר, זאת נקודת ברירת המחדל שלי אבל בקשר אני מרגישה את זה ממש חזק. שהתגובות שלי אליה לא בסדר, שההתגוננות שלי לא בסדר, שהכעס לא בסדר. שהקושי שלי להיות פגיעה לא בסדר. אז איך אני יכולה להיות בעדי אם אני לא בסדר? מי שלא בסדר צריך להיענש, ככה מלמדים בתרבות הזאת. ואז הילדה הקטנה הפגועה נשארת לבד בפינה כועסת ופגועה כי אף אחד לא בעדה.
הבאתי 4 סקצ'בוקים שונים. אחד מחברת כתיבה, אחד ספרון קטן שאני עושה בו שרבוטים, אחד ספרון מוארך שאני אוהבת לצייר בו טבע, ועוד סקצ'בוק a5 שאמרתי ננסה לצייר בו גם דברים יותר גדולים כי השרבוטים שלי תמיד על ניירות קטנים. הבאתי גם רקמה עם 2 מחטים ומספרי חוטים, יש מצב שיחרימו לי את זה בשדה אבל נתפלל לטוב. הבאתי 2 ספרי קריאה, אחד פילוסופי פואטי בשם 'הפואטיקה של החלל", שאני מנסה לקרוא כבר הרבה זמן, ועכשיו הרגיש כמו הרגע הנכון, ועוד אחד בשם "לא סוף העולם" על תיבת נוח מנקודת מבט נשית, אמור להיות קליל וחשבתי שיתאים בדיוק לעניין הגובר שלי באפוקליפסה. הבאתי גם ספר שירה אחד, שיהיה, הוא דק. הבאתי כמות נשנושים למשפחה קטנה, 3 סנדביצים עם מקושקשת טופו וגבינה שווה, שקית מלאה אגוזים וגרעינים, שקית מלאה פירות יבשים (לפני שיצאתי הוצאתי חצי כי הגזמתי, הכמות שנשארה עדיין מוגזמת), עגבניות שרי, ענבים, שוקולדים. דברים נחמדים. אני מרגישה שמדגדג לי הפואטי יצירתי, על כן כל דברי היצירה, חשבתי שזאת תהיה הזדמנות טובה להתמסר אליהם. כל האוכל גורם לי להרגיש נחמד, אני משערת שישאר כחצי בסוף המסע הזה, אבל לא נורא. אה הבאתי גם קצת ליצ'י שנשאר לי.
הרכבת יצאה לנתבג ותכף אני אהיה שם. יש תחושה חזקה של לבד, בתקופה שאני חושקת בביחד. אני חושבת שיהיה נחמד לכתוב לי כוונות למסע הזה, של השלושה שבועות, בגלל שאני באופן כללי לא מרגישה כל כך מחוברת לכלום. גם שנה שעברה כשטסתי לשלושה שבועות בפורטוגל הרגשתי שאני לא מחוברת לכלום, שאני בקושי מרגישה משהו. הצלחתי למצוא שם עדיין רגעים יפים, ליקטתי אותם. אולי אמצא לי רגע לכתוב כוונות למסע מתישהו. חושבת שזה יהיה קשור בלהיות איתי. להיות איתי.
אה הבאתי גם תהילים. התהליך שלי בלימודים השנה הוביל אותי לקרוא הרבה תהילים ולחקור פסוקים מסוימים, וביקשתי מאשתו הדתייה של אבא שלי שתיתן לי ספרון תהילים באיזה שלב. הוא בגודל מושלם ואני אוהבת אותו, אפילו שלא יצא לי לקרוא בו הרבה, רק באינטרנט. חשבתי שבתקופה הזאת יהיה לא רע לקחת איתי ספרון תהילים.
נזכרת ברגע שכתבתי כאן שנה שעברה כשהייתי בפורטוגל, באוהל בגשם, ועל האדישות שהרגשתי, אבל כמה נעים היה להיות מוקפת בטבע. בעצם שכחתי שאני הולכת בקרוב מאד להיות מוקפת בטבע. מצפה לזה.
מי ייתן והמסע הזה הלילה יהיה קל ואצליח גם לנוח בו לפרקים. אינשאללה
