לא הצלחתי לישון כל כך, החתול שנשארנו אני והוא לבד בדירה העיר אותי כל הלילה. השותפות נתקעות עכשיו בחול, היו אמורות לחזור היום. אתמול אחרי הפיגוע אמא שלי אמרה שהיא לא מוכנה שאני אסע היום באוטובוס הביתה, ואז אזעקות וגילינו שאחד השכנים נוסע לעיר הוריי ואסע איתו הבוקר. קיוויתי שיהיה לי חצי יום בבית, לפני שאני מגיעה לאבא שלי שמארח ולסיוט הזה שנקרא להיות באינטראקציה עם אשתו, ורגשות אשמה על זה שאני מסתגרת בחדר ולא עוזרת. אני נורא עייפה וגם בחוסר נחת והבטן שלי כואבת. נורא לא בא לי. למי בכלל יש כוח לערב חג? בטח שאין לי כוח כוח לאטרף ולחץ ומיליון אנשים. מזל שהטילים לא קרו היום, לא? לא חושבת שהיה מקום לכל ה50 אנשים האלה בממ"ד שפעם היה החדר שלי וכבר שנה הולאם לטובת האחיות הקטנות שלי. לא יודעת מה נכון לעשות, אני פשוט מאד לא רוצה להיות עכשיו שעות אצל אבא שלי עד הערב חג. זה אנוכי? האווירה שם מגעילה לי. בא לי לישון.
לפני חודש. 2 באוקטובר 2024 בשעה 4:32