שדה פרחים

הייתי באמצע לבכות והשכנה נכנסה עם המפתח כי היא חשבה שאין אף אחד בבית ושגם היום רצינו שהיא תאכיל את החתול. היא הייתה ממש חמודה ודיברנו כמה דק, שאלה על השותפות שלי שתקועות בחול לעוד מלא זמן, ואמרה לי שאני מוזמנת תמיד לדבר איתן ולבוא אליהן. זה היה מאד חמוד ורומם אותי קצת. הדמעות עוד כבדות בעיניים אבל גם יש משהו נוסף. יותר מוטיבציה להכין חביתה. אולי אפילו אכין לי תה קמומיל וזרעי שומר. תוהה לגבי לעשות אמבטיה, כי החליפו לנו אמבטיה והיא פיצית עכשיו וזה עשה לי עצוב ברמות קשות שקשה לי להתמודד איתן, ואני לא יודעת אם הערב זה הערב לחנוך את האמבטיה החדשה במצבי הרגשי הנוכחי. שינויים קשים לי. אני אוכלת את אותה חביתה ואותו לחם כל יום אם ניתן לי.